ליליה מביטה דרך משקפת לעבר הכוכבים,עיניה הירוקות נועצות מבט ומלאות במחשבות.לפעמים איני מבין אותה היא יכולה להביט שעות לעבר השמיים ואילו אני כל הזמן מחכה שתסיים,לפעמים אני נכנע והולך לישון והיא עוד יושבת לה במרפסת הקטנה ומביטה בשחקים.
ליליה מיוחדת,שיעורתיה נעות בעדינות ברוח,וכשהיא מסתובבת וכל השיערות על פניה זה כלל לא מציק לה,ואני פשוט מחייך לעברה והיא מחזירה לי חיוך ואח"כ שוב היא חוזרת להביט בכוכבים.לעיתים אני חושב שהיא לא רוצה לדבר איתי,לבלות איתי הרי אני אחיה הקטן.אמנם אני רק בן שמונה אבל זה לא אומר שאיני צריך את תשומת ליבה.
ליליה מאוד גבוהה,אבא אמר את זה לפני חודש בארוחת שישי.גם אני רוצה להיות גבוה ממש כמוה.
כשהיא שוכבת במיטה וקוראת כל שבוע ספר אחר אני מתעניין ושואל,והיא פשוט עסוקה ועדיין ממשיכה לנעוץ מבטים בספר ואני מחכה בשקט שתענה לי.
וכשהייתה יוצאת עם החבר שלה,עומר או עמיר איני זוכר בדיוק,גם אז הייתי מחכה לה ושואל את אימא מתי היא תחזור.
ועכשיו כבר אני לא מחכה יותר,יש לי יותר שאלות מאי פעם.
מדוע ליליה לא עונה לי?,מדוע ליליה שותקת?מדוע אני לא רואה אותה יותר בבית?מדוע המיטה שלה נשארת כל הזמן באותו מצב?מדוע הדמעות שעל פניי ממשיכות לזלוג והיא לא באה ומנגבת אותן?ומדוע המשקפת שלה עדיין זרוקה במרפסת ואף אחד לא טורח להרים אותה?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
