צלצול.
השיעור התחיל והמורה ניסה להתחיל את השיעור. זה השיעור הראשון של המגמה לתאטרון.
"אוקי כולם, תתחלקו לזוגות או לשלישיות, אני רוצה שתכינו לי מערכון של קונפליקט." אמר המורה, כמובן לאחר שהסביר כמה דברים.
פתאום הבחנתי בילד הביישן שליד הקיר, כלומר, איך אפשר שלא? ברגע שהמורה התחיל לדבר עיניו של הילד נצצו וידעתי שיש לו רעיון נהדר.
"רוני? רוני? הקשבת למה שאמרתי?" אלונה פנתה אליי וקטעה את מחשבותיי.
"מה?" שאלתי.
"שאלתי אם את רוצה להכין איתי ועם נטע את המערכון" היא חזרה על דבריה.
"אה, כן, בטח. תגידי, איך קוראים לילד הזה?" הצבעתי על הילד הביישן.
"זה גיא, הוא היה במגמה הזאת גם לפני שנתיים." הסבירה אלונה.
"אה, לא ידעתי" עניתי לה, וקיוויתי שהוא יצטרף אלינו.
"אז את באה?" אלונה שוב קטעה את מחשבותיי.
"אה, אממ, אוקי, בואי נתחיל את המערכון הזה.." עניתי, מנסה להפסיק לחשוב על כמה שהוא יכול להיות מוכשר.
לא הכרתי אותו לפני כן, אבל מתחילת השיעור, מהרגע שראיתי את הניצוץ הזה בעיניו ידעתי שהוא לא מעצבן כמו הבנים מהכיתה שלי אלא נחמד, ביישן ומקסים.
לאחר המערכון של נטע, של אלונה ושלי ועוד כמה מערכונים הגיע התור של המערכון של גיא וחברו דן. המערכון שלהם היה מדהים! גיא היה כל כך מצחיק שם וכל פעם שהסתכלתי עליו מאז פשוט שמחתי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
