פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 777 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים אולי בפעם אחרת sipurimtehyuot
אולי בפעם אחרת
"אם את כל כך בטוחה אני אחשוב על משהו." אמר אלי אל אהובתו, נכנס לחדר, נעל את הדלת והחל לחשוב על דרך להשיג את בקשתה. הוא לקח כיסא, הציב אותו מול שולחן הכתיבה שלו והתיישב. הוציא שני דפים מאחת המגירות ועט מסלסלת העטים, שנחה בפינת השולחן. הוא החל לחשוב על רעיונות ולרשום אותם.
סולם – האם לעשות אותו מקרשים או ברזל? חישוב מהיר לפי הידע הכללי שלו פסק לטובת הקרשים. כמות הקרשים שיצטרך הינה אדירה ולכן החליט שכדי להתחיל לבנות, ובכל פעם שיצטרך עוד יזמין לו אספקה חדשה. על מנת לבנות סולם הוא זקוק גם למסמרים, לכן, הוסיף אותם לרשימת ההזמנות לפרויקט החדש שלו. הוא עצר שנייה וקרא שוב את מה שכתב, לפני שסיים לקרוא הכל הבין שחלה טעות וחישוב הקרשים והמסמרים שלו מוטעה. סולם רגיל אמור להישען על דבר מה והרי הוא מעוניין להגיע כמה שיותר גבוה, לכן הכפיל את הכמויות שרשם על מנת ליצור סולם שיוכל לעמוד יציב, גם ללא תמיכה.
הוא נשען לאחור בכיסא והרהר אם באמת ישנה אפשרות להשיג לה את מבוקשה. למרות שלא באמת האמין שיצליח, התמתח וחזר לרשום רעיונות. חישוב ותכנון הסולם הגיעו לקיצם. הכיצד יוכל לטפס גבוה כל כך ולמשוך את זה, מבלי ליפול? הוא סימן איקס קטן בצד התכנון, כדי לא לפסול לגמרי את הרעיון והמשיך לאחר.
מטוס – הרבה יותר פרקטי, אבל עדיין יתקשה עם עניין המשיכה כיוון שהוא יהיה בתוך תא הטייס בנוסף, לא בהכרח שמטוס יכול להגיע לשם. הוא סימן איקס קטן בצד התכנון הנוסף והמשיך הלאה.
כעבור שעתיים, עשרות רעיונות ומספר רב של דפי טיוטה, הוא החל להתייאש. איך הוא יכול לרצות אותה? עד שהצליח להוציא ממנה את בקשתה, הוא ככל הנראה יכשל. בכל פעם שביקשה ממנו משהו, הוא עשה. בין אם היה זה דבר קשה, קל או מעצבן. תמיד ריצה אותה, אך הפעם הכל נראה היה בלתי אפשרי. הוא הניח את ראשו על שולחן הכתיבה וידיו נשלחו לקצה השולחן, מלטפות את הקיר. הוא חשב מה הדרך, כיצד יצליח והאם ישנה אפשרות בכלל?
הוא דפק בדלת שניצבה מולו וברגע ששמע את קולה, מצידה השני של הדלת, הרים את ההפתעה והחזיק אותה מאחורי גבו. היא נעמדה מולו מחויכת חיוך שכל כך אהב, שאמר – "אתה השמחה הכי גדולה שלי." היא נשענה על הדלת ושאלה- "אתה רוצה להיכנס או שנוח לך בחוץ?" הוא חייך חיוך מרוצה ונכנס פנימה, כשפניו מופנות אליה על מנת שלא תראה את ההפתעה.
"מה אתה מחזיק שם?" שאלה וסגרה את הדלת.
"את מה שהבטחתי לך." השיב בהתלהבות.
"אני לא מאמינה שהצלחת! הרי זה בלתי אפשרי." אמרה אהובתו ופיה נפער כמו בסרט מצויר.
"אמרתי לך שאני אצליח, אין דבר שתבקשי ממני ואני לא אביא לך." ענה ולפני שהספיק לחייך שוב, שפתיה הרטיבו את שפתיו ועיניו נעצמו באופן אוטומטי. כשפקח אותן היא הייתה מולו, יפה מתמיד, לוחשת בקול עדין- "אתה השמחה הכי גדולה שלי."
עור ברווז התפשט בכל גופו וצמרמורת נעימה, שרק היא יכלה לגרום לה, עברה לאורך כל עמוד השדרה שלו.
"זאת הייתה מטרתי." השיב בקול חנוק, עקב חוסר רוק בפיו.
"אז עמדת במשימה." לחשה שוב והתרחקה. היא השתעלה, כחכחה בגרונה ושאלה- "זה באמת זה?" פרצופו היה מרוצה מתמיד והוא ענה בתשובה חד משמעית, "אכן כן. אני לא אשקר, ללא ספק היה קשה, אבל זה מוחזק בשתי ידי, מאחורי גבי. זה ולא אחר!" היא נאנחה. "אתה משהו מיוחד. אפשר לראות במקרה?" הסתקרנה והתקרבה אליו מעט.
"בוודאי." הוא העביר אותו ליד אחת מהאחרת ובטעות הפיל אותו על הרצפה, קול עמום נשמע בחדר.
"הוא נשבר?" שאלה בתדהמה.
"אני מקווה שלא." השיב בלחץ. הוא הסתובב, זה שכב על הרצפה שלם ותקין. הוא הרים אותו בשתי ידיו, הסתובב אל אהובתו בעיניים עצומות והציג בפניה את מבוקשה.
"אני לא מאמינה!" אמרה בקול מופתע והמשיכה בטון מאוכזב. "זר ורדים! אני ממש אוהבת ורדים." הוא פקח את עיניו, מופתע מהמראה הנראה לפניו. איך ייתכן, הרי לפני רגע הוא החזיק אותו בשתי ידיו, לפני רגע הם שמעו אותו נופל לרצפה. הוא החל לגמגם וניסה להסביר, מילותיו יצאו לא ברורות וקטועות. "אני זוכר שהחזקתי אותו. את היית כאן כשהוא נפל, את שמעת אותו לא? שנינו שמענו אותו, זה לא הגיוני. אני לא הבאתי זר ורדים, אני הבאתי את מה שביקשת. אני נשבע לך." המשיך לנסות להסביר את המצב. דפיקות נשמעו על הדלת ושניהם הסתובבו אליה.
"אלי? אלי אתה שם?" קול נשי נשמע מצידה השני של הדלת, הם מתקרבים לכיוונה בצעדים קטנים, מפוחדים מהעומד מאחוריה. הוא מניח את זר הורדים על שידה ליד הדלת ומסתכל בעינית. הוא מבחין בו עומד לו שם, מסתכל עליו ומרוצה מעצמו, "הנה הוא! אמרתי לך שהבאתי אותו. תסתכלי בעינית!" אומר אלי בטון עצבני. היא ניגשה לעינית, הסתכלה וראתה אותו מחייך. היא הורידה את עיניה מהעינית והביטה באלי. "אני לא מאמינה לך שבאמת הצלחת, אבל מה הוא עושה שם בחוץ?" שאלה ולא האמינה שהיא אכן שואלת שאלה כזאת.
"הוא עושה דווקא, ככה הוא, נורא קשה להביא אותו. היו רגעים שהייתי צריך לשחד אותו כדי שיבואו איתי לכאן. כנראה שלפני שנכנסתי הוא ברח ולא שמתי לב." השיב אלי וחייך. חיוכו נמחק מהר כאשר שמע בשנית מצידה השני של הדלת את שמו.
"תפתח לו, אולי הוא רוצה להיכנס." הציעה אהובתו.
"את צודקת אני אפתח." אמר אלי, פתח את הדלת וראה אותו שוכב על הרצפה, מרוצה ומסתובב. "למה את קורא לי?" שאל אותו אלי.
"זה לא אני שקורא לך." השיב לו.
"אלי? אלי אתה שם? אולי תצא כבר?" הקולות נשמעו שוב. אלי הפנה את מבטו אל אהובתו, שהתחילה לאבד צבע ולהחוויר במקצת, ההפתעה שהביא לה נעלמה, במאית שניה ולא נשאר ממנה זכר.
"מה קורה פה? איפה הוא נעלם?" שאל אלי את אהובתו שהפסיקה לענות לו והתחילה להעלם גם כן. "אלי?? אולי תצא כבר? אתה נמצא שם שעות." הוא שוב שומע את הקולות האלה, מאיפה הם מגיעים?
הוא קפץ וכמעט נפל מהכיסא, פניו מכוסות בריר ודפי טיוטה. בחוץ אהובתו קוראת לו ומנסה לשכנע אותו שיצא. הוא מסתכל סביבו ומגלה שהכל היה רק חלום, צד אחד מתאכזב שאכן לא הצליח להשיג לה את בקשתה, אך צד אחר שמח שעדין היא איתו ואינה נעלמת כמו בחלום.
הוא קם מהכיסא, הוריד את הדפים שנדבקו לפניו ודידה לכיוון הדלת. הוא מסובב את המנעול ופותח את הדלת. היא מחבקת אותו ומפזרת נשיקות על כתפו וצווארו, "דאגתי לך, מפגר." היא אומרת לו בקול שבור.
"אני מתנצל, נרדמתי." הוא עונה בקול מדוכא. היא מרפה את החיבוק, מתרחקת אחורה ומסתכלת בו. ראשו מורכן ואינו פונה אליה, מידי פעם הוא מושך באפו ומנגב דמעה או שתיים. "מה קרה, מתוק?" היא שואלת ומלטפת את פניו.
"אני לא יכול להביא לך אותו. ניסיתי לחשוב על דרכים, אבל אין לי פתרון." ענה אלי והרים את ראשו. עיניו דומעות ואדומות, אפו מנוזל ופניו מלאי אכזבה.
"אל תתאכזב, הרי שנינו יודעים שזה בלתי אפשרי." היא אמרה בנימה מנחמת.
"את צודקת, אבל בכל זאת רציתי להיות הבחור שמסוגל לתת לך הכל."
"אתה כבר נתת לי הכל." ענתה בחיוך מלווה בדמעת אושר.
"אז אולי בפעם אחרת אני אביא לך את הירח." אמר אלי ושוב, כמו בחלום, חייך חיוך מרוצה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים וואו, יפה!!! Silver (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים תודה sipurimtehyuot (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים חזק!! כיפה אדומה (ל"ת)
-
