4 לפנות בוקר..
אני ער.. מדליק כבר את הסיגריה החמישית שלי ללילה הזה
כבר שבוע שאני ישן רק שעתיים בלילה.
לא יודע למה.. אולי זה המוזה שברחה לי..
אול זה הכדורים החדשים שהד''ר רשם..
לא..
כול מי שסיפרתי לו על נדודי השינה יודע את האמת
ולא רוצה לומר לי את זה בפנים.
גם אני כמה שאני מנסה להתכחש לזה.
האמת ידועה..
את..
את שגזלת לי את השינה, את הרגעים היחידים שאנחנו שוב ביחד
אפילו אם זה רק בחלומות, זה הדבר היחיד שעזר לי להתמודד.
5 לפנות בוקר..
עדיין לא ישן, עולה על הגג לשאוף קצת אויר, מדליק את הסיגריה השביעית שלי ללילה הזה.
מנסה להוציא את זה מהמערכת של.
רק לפני שבועיים בשעה כזאת הייתי מחובק איתך במיטה
מוצף בחום גוף שלך כשהנשימה המתוקה שלך על פניי.
כמה שאני רוצה לחזור לאותו רגע.
5 וחצי לפנות בוקר..
מטייל לי על הגג.. הנה האופק נצבע בצבעי ארגמן מרהיבים.. לרגע שכחתי ממך.
אני מטייל על הגג, עובר לפינה המערבית שמשם אני יכול לראות אותך בדרך לעבודה.
הנה את... עם השיער פזור שאני כול כך אוהב. כשהתלתלים שלך מקפצים ומפיצים את ריח היסמין שלך..
אני לא עומד בפיתוי..
נושם אויר עמוק לריאות וצועק ''אלהההה''
לפני שאת מספיקה להרים את הראש, אני כבר משתטח על הגג.
''אני חתיכת מטומטם''
מדליק עוד סיגריה, מעשן ונרדם..
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה