פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1435 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-2 חודשים שאלה חשובה! סופרת קטנה
יש לי בעיה. אני אוהבת לכתוב ויש לי המון רעיונות לסיפורים וספרים. שיטת העבודה שלי היא קודם כתיבת תקציר לסיפור ואז להאריך אותו וליצור ממנו את הסיפור עצמו (במקרה והסיפור ארוך) אבל אחרי שאני מגיעה לשלב מסוים איני רוצה יותר להמשיך בסיפור ואני עוברת לכתיבת אחד אחר. האם יש מישהו שיכול להמליץ לי על פתרון? מה המניע שלכם לכתיבה? ואיך אתם גורמים לעצמכם להמשיך להתעניין בסיפור שאתם עצמכם כתבתם?
תודה מראש על העזרה,
סופרת קטנה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-2 חודשים לסופרת הקטנה פָּלִימְפְּסֶסְט
בעייתך מוכרת לי מאוד, והלוואי והיה קיים פתרון קסם להחזרת העניין בסיפור. מתוך ניסיון בנטישת-סיפורים בטרם עת, אני יכולה לומר לך שפעם סיימתי סיפור קצרצר רק כעבור שנה שלמה. לא מתוך אי וודאות הפסקתי מכתיבתו, ואף ידעתי את כל השתלשלות העלילה - אבל משהו נתקע, ולדעתי זה קרה מכיוון שהוא היה ברור מאליו. מבחינתי הוא היה כתוב בראש שלי, ובזה תמה העבודה. המחשבה שאעביר אותו לדף הייתה מייגעת, הלוא כבר סיימתי אותו.
יש אומנם מן הרגשת מחוייבות, שלכל סיפור מוכרח להיות סוף, חייבת להיות לו פואנטה. בפועל סופרים גדולים כקטנים (וגם סופרות קטנות) הפסיקו לכתוב המון סיפורים ועברו הלאה. אין כל פגם בליהנות מהכתיבה לשמה, ולפעמים סיפורים קטועים יכולים לתת לך רעיונות חדשים לסיפורים אחרים לגמרי. תחשבי על זה כאימון, כדרך לשכלל את יכולותייך המילוליות וליהנות מפירות היצירה, שלא צריכים להיות שלמים. כתיבה היא תהליך ללא סוף, ובגלל אהבתך הגדולה כלפייה אני בטוחה שלא תפסיקי, מה גם שאת פוריה ברעיונותייך.
הצעתי היא זו, ואת מוזמנת לחלוק עליה - למרות שכתיבה בפרצי מוזה היא חוויה מהנה ומרגשת שיכולה גם לגרום לאושר של ממש, המוזה היא יצור חמקני ושובב. יש לה מצבי רוח והתקפי זעם, והיא יכולה לשלוח אלייך רעיונות נהדרים ומשפטים מלאי ניצוצות, ואז לנטוש אותך ולהשאירך מתוסכלת עם דף ריק. כתבי כשהמוזה באה, עבור סופר אין הרגשה טובה מזאת. אבל לימדי איך לזמן אותה, באמצעים מלאכותיים. אם דרך האזנה למוסיקה תוך כדי שרבוט במחברת, אם על ידי קביעת "שעת סיפור" מידי יום בה את יושבת לבדך ומכוונת את כל מחשבותייך אל הנייר (ובחופש הגדול זה גם בר יישום, בניגוד לשנת הלימודים המעייפת). המוזה, כמו תלמיד סורר, זקוקה למסגרת: ואז היא באה לידי ביטוי במלוא יופיה ויכולותיה. תמצאי מה נותן לך השראה, אין חוקים בזה. תנסי לכתוב גם כשאת מרגישה שאיבדת כל עניין בסיפור, חשבי על ההתרגשות שעלתה בך כשרק התחלת לכתוב אותו. עשי "מדיטציה", זאת אומרת תגרמי לסיפור לחיות בראשך ודמייני אותו על כל פרטיו, אולי תגלי שנתיב אחר בו מושך אותך ואותו תוכלי לכתוב עד תום. ממש כמו סרט, כשאת הבימאית, הצלמת, התסריטאית והשחקנים כולם, ואת באולם קולנוע פרטי.
פיתחת לעצמך שיטת עבודה שכותבים רבים יכולים לקנא בה, שיטה מסודרת ומקצועית שמאפשרת לך תוכנית כתיבה. אבל אם את רואה שהיא מונעת ממך לסיים, אולי כדאי שתעשי פסק זמן. נסי כתיבה חופשית, כתיבה לשם השעשוע. כתבי שטויות - תענוג השמור לכותבים מעטים. רשמי אסוציאציות, מילים שקופצות לך לראש, הכל כדי לזרום עם הטקסט לאן שהוא יקח אותך, וליהנות מהמסע ומהדרך, לא פחות מאשר מההגעה אל היעד. וטיפ קטן שנתן לי סופר אהוב במיוחד: השריר החשוב ביותר אצל סופר הוא הישבן. מוכרחים להמשיך לכתוב.
מקווה שעזרתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 14 שנים ו-2 חודשים תגובה לשאלה חשובה סופי
שלום לסופרת הקטנה,
את כותבת , ואז את מגיעה לשלב מסוים, האם את כאן "נעצרת" כי אין לך מה לכתוב?
או שאיבדת עניין בסיפור עצמו?
לסיפור חייב להיות התחלה אמצע וסוף, לפעמים אנו מגיעים לשלב בכתיבה שכאן נגמר, אבל חשוב מאוד להבין , שזה
לא נגמר לחלוטין מאחר ועליך לסיים את הסיפור, אלא, הגעת למבוי סתום מבחינת השראה.
כדאי לעשות סיבוב וחוזרים למחשב וזה זורם ממך .לפעמים ההשראה חוזרת לאחר מספר ימים, רצוי תמיד לצרף אליך
פנקס קטן ועט, כך שברגע שמגיע רעיון תוכלי לעלותו על דף כך שלא ישכח.
זכרי כי מאוד חשוב לסיים סיפור שהתחלת , לעולם אינך יכולה לדעת אם זהו רב המכר הבא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-2 חודשים תודה D: סופרת קטנה
תודה רבה על העצה.
הבעיה היא כזו: זה לא שיש לי בעיה להמשיך לכתוב או שאין לי רעיונות. מעולם לא היתה לי בעיה ברעיון להמשך הסיפור יש לי דמיון מפותח מאוד. מה שכן הבעיה היא שבשלב מסוים אני מאבדת עניין בסיפור ומפסיקה לכתוב. אני לא יודעת איך לעניין אותי בהמשך הכתיבה אז אני מתחילה סיפור חדש ושוב זה קורה! זה לא שהסיפור לא מעניין כי כשאר אני מקריאה את הסיפורים לחברי או משפחתי לחוות דעת נוספת הם תמיד רוצים לשמוע את ההמשך. הבעיה היא שאני לא מרגישה שיש לי רצון להמשיך אחרי שאני נתקעת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-2 חודשים תגובה לתגובה סופי
בדיוק על זה אני מדברת, החוסר חשק שלך להמשיך את הסיפור , משמע הגעת למבוי סתום מבחינת רצון.
אך את חייבת לסיים את הסיפור שזה יוביל אותך, לא הרצון לעצור.
הרי התחלת לכתוב עקב עניין ברעיון עצמו, לא יכול להיות איבוד עניין ברעיון , רק איבוד עניין להמשך, מה
יהיה בהמשך?
אז אולי הפסקה קלה, יום, שבוע, ואז רעיון להמשך עד לסוף.
חוץ מזה נערה יקרה, את בת 13 , ביצוע מטלה חייבת להתבצע עד סופה ולא משנה הרצון או אי רצון, נטישה הנה
הרגל מגונה שיכול לדבוק וזה חבל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 14 שנים ו-2 חודשים בעיה מוכרת וכאובה גל
אם רק הייתי מתחיל לספור את כל הפרויקטים שהתלתי לכתוב ולא סיימתי-
סיפורים, רומאנים, תסריטים לסדרות, סרטים
גם אני חולק את אותה הבעיה. אני מתחיל פרויקט (ככה אני קורא לזה), אני כולי נלהב ומשולהב. כותב בשצף קצב, מתרגש ונסער, ואז אחרי זמן מה מתחיל להצטנן (לא בריאותית חלילה וחס), קצב הכתיבה הולך ופוחת עד שנעצר. ואז פתאום עולה פרויקט חדש והכול חוזר חלילה.
לעיתים אני חוזר קצת לפרויקט ישן ומתמלא בתקווה שהפעם אני אסיים אותו, אך הסימפטום חוזר שוב.
אין לי פיתרון, כנאה חסרה התמקדות, התרכזות, התקווננות וסבלנות. ואולי חסרה מקצועיות.
אולי הדרכה מקצועית תוכל לעזור, אבל למי יש זמן?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
