http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4083928,00.html
בגישה המעט ניו-אייג'ית שמדברת על "כוחה של תפילה על האדם הפרטי" כבר שמעתי.
אבל מלכתחילה התפילה הזו מדברת על תהליך פנימי של האדם עם עצמו, ומה שזה עושה לו.
מסיבה זו מען התפילה פחות משנה - אתה יכול להתפלל ל"אלוהי ישראל" המונותאיסטי, אל ישו, אל הברהמן, אל בודהא, אל אלביס פרסלי, אל אלילי כנען, או אוזיריס - אתה יכול גם להתפלל אל עצמך, או אל היקום כולו.
מה שנחמד בגישה הזו היא ביטול המונופולין של כל דת על כוחה של האל שלה כ"סמכות בלעדית" לתפילות.
הלא יונה הנביא עצמו הונחה להשיב בתשובה עם של עובד אלילים, לא מתוך כוונה להפוך אותו ליהודי (מהבחינה הזו, הספר הזה סובלני כלפי דתות אחרות, ומכיר בעובדה שלכל עם יש את האל שלו, ולא גורע מחשיבותם של אלילי עמי האיזור).
מה שפחות נחמד זה ש... טוב, זה ניו-אייג'. לא מתחבר לזה.
מומלץ לקרוא את הכתבה, ולחשוב על זה קצת :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה