אדם חכם אחד אמר פעם שהחיים הם כמו פאזל, פאזל ענק ומלא חלקים. לא משנה כמה זמן תעבוד כדי להרכיב את התמונה השלמה, תמיד בסופו של דבר תישאר עם תמונה חסרה, כאשר מיקומו של החלק החסר בוא בדיוק במרכז. אתו אדם היה אדוארד היל. וכמה אירוני שדווקא אותו אדם שהיה כל כך מודע למציאות העגומה בילה את חייו בניסיון למצוא את אותו חלק חסר.
לא הרבה ידעו על מסעו של אדוארד מסביב לעולם, ועוד פחות ידעו על סיבת המסע. אני הייתי אחד מהם. כעת במבט לאחור אני יכול לומר כי המסע שלי על סיפון המצולה תחת פיקודו של אדוארד היל היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי ועם זאת הרע ביותר. חוויה בונה מאין כמוה, ואם זאת מערערת עד היסוד. ואין כוונתי למשמרות הארוכות בגשם השוטף על הסיפון החלקלק, או למקומות עוצרי הנשימה שכף אדם לא פסעה בהם לפנינו. הכול הבל. אך אדוארד היה היחיד מכל הצוות שהשכיל להבין זאת.
פעמים רבות ניסיתי לזכות בהצצה חטופה לתוך יומנו של הקפטן, לא היה לי ספק שבאותו יומן מצויה הדרך אל אותו חלק אשר חיפש הקפטן בלהיטות כה רבה. אך דווקא את היומן הסתיר מאיתנו הקפטן בקנאות. למעשה, אני סבור שאני היחיד מכל הצוות שהבין מרכזיותו של היומן בכל סדר האירועים המשונה והמסחרר שסחף אותנו הרחק אל קצות העולם. איני מתפלא על כך. הצוות שמעולם לא למד קרוא וכתוב ברובו לא היה מסוגל ליחס ערך כלשהוא לערמת דפים מרוחה בקשקושי דיו. אני חושש שאם היו מבינים את משמעותם של אותם קשקושים היו עורקים מ"המצולה" בהזדמנות הראשונה.
אני כאמור מעולם לא זכיתי להציץ באותו יומן, אך הייתי קרוב. באותו יום גורלי שבה ניצב הצוות למבחן הקשה מכל הצלחתי להסתנן לחדרו של הקפטן מבלי ידיעתו ולהניח את ידי על היומן, אוסף דפים ועליו קשקושי דיו שאותו רציתי יותר מכל. אך רגע לפני שספקתי את סקרנותי הוזעקתי למעלה. וצפיתי בחרדה בקפטן שאמר מה שאמר ועשה מה שעשה. אני הצלחתי להימלט, ומאז היומן מונח על שולחני בקביעות, ספוג מים ומרוח דיו. מעולם לא היה לי האומץ לפתוח אותו,
מעולם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
