מכונית וולוו כחולה בצד הדרך,בתוכה כלב קטן מיילל. המכונית נעולה. אישה רצה בצד הדרך ושומעת את היבבות,מרימה לבנה וזורקת על חלון.מוציאה את הכלב.
"אז זה הדיווח." שאל אילן כפיר ראש מחלקת "תנו לחיות לחיות".
"כן" ענה לו שהם בן גבעון ראש צער בעלי חיים.
"ואז הוא הועבר אליכם".
"כן", אמר שהם ולאחר היסוס קצר הוסיף "אתה יודע זה קורה כל הזמן".
"מה קורה כל הזמן?".
"נטישות".
היתה שתיקה קצרצרה כשאילן ניתח את הדברים.
"ואיפה הכלב?" שאל.
"בניתוח, אובחן אצלו משהו לא בסדר?".
"מה אובחן?".
שהם הביט במבט חסר אונים.
"אין לך מושג אה?".
בתוך בטנו של הכלב נמצאו יהלומי זהב קטנים שנראו כאילו הושתלו בפנים בידי מומחה.
"אז זה הדיווח" שאל פקד המשטרה זיו.
"כן,זהו" ענה לו שהם בן גבעון ראש מחלקת "צער בעלי חיים".
"תראה לי את השני".
"הנה".
"טוב ויפה,זה קורה הרבה הסיפור הזה כלבים עם יהלומים בבטן.בטח מישהו אמור לבוא לקחת את הכלב." רק כשהוא אמר את זה עלה בדעתו שזה רעיון גאוני.
"אוי שיט" הוא מלמל.
דו שיח המתנהל בין פקד המשטרה זיו לרב סמל יוסף.
"אני צריך ניידת,תעשו מערב ברחוב שבו מצאו את הכלב."
"כן מיד".
חמישה אנשים מאחורי שיח ליד מכונית וולוו כחולה.מערב
איש אחר צועד לעבר מכונית ופותח את הדלת.
"איפה הכלב, איפה הכלב."
הוא מתקשר.
"הי יוסי, איפה הכלב?"
"בתחת שלי,אתם לא מקבלים את היהלומים"
פרצופו מתכווץ בכעס.
"חטפנו את אישתך אתה יודע?"
"חכה רגע, שלוש שתיים אחת"
המכונית מתפוצצת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
