בן יקר שלי,קשה לי להמחיש את הכאב ששורר סביבי.
נכון שעברו להן יותר מחמש שנים שאתה איננו כאן מחייך אליי וחושף את שיניך הלבנות.
ביום הראשון לגיוסך כל כך שמחת,אמרת "אני גאה להיות חלק מצבא ישראל"
והיו פעמים שאמרת "לא אכפת לי למות בשביל מדינת ישראל" אבל לא באמת קיוויתי שזה מה שיקרה.
בן יקר,אני פה לבד ורק הרוח מנשבת ושיערותיי עפים להם לכיוונים שונים.
זה כבר כמה שנים שאני לבד,ואתה איננו,כבר כמה שנים ארורות שאני מדמיינת אותך
את דמותך ואת עינייך החומות שזכיתי לראות.
המעט שנותר לי זה לבוא לבקר את קברך ולספר לך איך פה למטה,למעלה כנראה יותר טוב פחות סבל
אך מי אני שאדבר ואשפוט איפה יותר טוב.אני רק רוצה שתחזור הינה,שתחזור ושהכול יחזור לקדמותו.
אני יודעת שזה לא יעזור,לא יעזור לי לומר ולהתפלל שהכל יחזור לקדמותו כי שום דבר לא יחזור למה שהוא היה,אילו רק היה ניתן להחזיר את הזמן אחורה ולמנוע את כל הכאב שלא רק אני עוברת.
ה' רואה אותי מידי יום,חשבתי שהוא באמת איתי כל הזמן והאמנתי בו עד ליום שבו לקח אותך ממני,אין בי אמונה אין בי רצון אין בי שמחה.כאשר אני מביטה בתמונתך שעד השידה בחדרי אני מוצאת את עצמי מדברת לעצמי וממלמלת מילים וגעגועים,מאז יום מותך לא נשארתי בבית עברתי לגור עם סבתא שלך אך נאלצתי לחזור.רציתי למכור את הדירה אבל הבנתי שאני לא יכולה לעשות זאת.הבית הזה הוא המזכרת היחידה שלי ממך וכל החפצים שלך ביחד עם המיטה.
בטקס ההשבעה שלך היית כה קורן ומחויך אני עוד זוכרת היום הזה,המדים האחרונים שלבשת עוד בריח שלך לא העזתי לכבס אותם רציתי להרגיש את הריח שלה,ככה לפחות אני יכולה לדמיין את נוכחותך.
בני,בן יקר,מאור עיניי אתה חסר לי שתדע שכל שנייה שאתה אינך כאן זה נצח,אוהבת ומתגעגעת כל דקה
שלך אמא
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
