חיי חי
ארבעים ושניים תריסר מילים – זה מה שנתנו לי. בלילה בא אלי מלאך לחלום, ממש כמו שהייתם מדמיינם – עם כנפיים והילה ועיגול מטופש כזה מעל הראש. הוא גם היה נחמד נורא וחייך הרבה, ואמר איזה משפט קטן בנונשלנטיות – כאילו הוא עושה את זה כל יום, והלך. הכרוב סיפר לי שמהרגע שאתעורר, ממש מלפני איזה שניים-שלושה משפטים, יש לי חיי חי מילים לומר לאלוהים. כל מה שארצה. אני יכול אפילו לשאול שאלות, או להביע משאלה, אבל לא בטוח שיסכימו לי כי בטוח הכול שם למעלה מלא וועידות לכל בקשה שלא כל פסיכי יוכל להביע משאלה. זאת אומרת, כל פסיכי יכול להביע משאלה, אבל הוא יצטרך לעבוד קשה בשביל לקבל אותה.
אתם קולטים את זה? חמש מאות וארבע מילים. "לא יותר ולא פחות", הוא הוסיף. פףף, כזה מספר זעום והוא אומר לי לא פחות? אפשר לחשוב שאם הייתי קם בבוקר ושותק עד המוות אז יחכה לי ההוא שמחליט אם אני הולך לגן עדן או גיהינום בידיים משולבות ויגיד שאני נשאר בלובי עד שאני מדבר. לא שיש גן עדן וגיהינום ביהדות, כך המלאך הסביר לי, אבל אם אני רוצה להיות נוצרי למשל ולהאמין בזה אז אני יכול, וכנראה שאלוהים עדיין יאהב אותי.
בלי העורך-דין שלי אני לא מוציא מילה, למה פעם הבאה שאהיה בכותל או ייפול לי ריס או אפילו תהיה לי יום הולדת אני אעצום עיניים ואחפש ממש חזק משהו שאני רוצה אני לא אמצא כלום, יגמרו לי המילים?
כשהייתי ילד אבא אמר שלכל אחד יש תיבת קול עם מספר מילים מסוים ואז זה נגמר והוא לא יכול להגיד יותר. היום אני מבין שבטח אפשר להגיד יותר, אבל פשוט יפסיקו להקשיב מתישהו – אז מה זה משנה מה יש לך לומר. בדיוק בגלל זה אני רוצה את העורך-דין שלי, הרי לא הביאו לי חוזה או כלום, ומה אם אחרי שאבקש את כל הכסף בעולם פתאום תהיה אינפלציה ואהיה עצוב וארצה לחזור לאחור, מה הפוליסה בנוגע להחזרות בכל העסק הזה?
כשחושבים על זה, אלוהים על-בטוח עסוק מדי כדי להקשיב לכל אידיוט שמקבל כמה מילים להגיד לו ופשוט איזו מזכירה או קלדנית-מלאכית שלו יושבת באיזה מקום וצריכה להקשיב לכל השטויות שלי, ורק בסוף, אחרי הצנזורה והוועידות של איך אפשר לקרוא לו ואיך בכלל כותבים את זה או אם מותר לקלל, רק אז הוא יקבל איזה מסמך שהוא יחתום עליו עם החותמת המיוחדת שלו אפילו בלי להסתכל כי כל יום הוא מקבל לפחות אלף כאלה מכל העולם וכולם מבקשים אותם דברים אנוכיים, חוץ מכמה שמבקשים שלום עולמי או שאח שלהם יבריא מסרטן, אבל אני לא חושב שמילים כמו 'סרטן' או 'מלחמות' עוברות את הצנזורה, אז לא יוצא לו לראות כאלו.
אתם יודעים מה, עזבו שטויות, אני אעשה חיים קלים למלאכ-קלנדית הזו ופשוט אדבר. חבל שאין לי רק את מי לשאול את כל השאלות האלו קודם, כי באמת שאני לא מבין הרבה פרטים, ואני לא רוצה להטריח אף אחד מלמעלה בכל שאלות הפרוצדורה שלי ובטח שלא לבזבז את המילים היקרות שלי. כשחושבים על זה, אולי אמכור את המילים שלי. יש פנאטים שיקנו סתם חול או אוויר מארץ הקודש – אז תארו לכם כמה הם ישלמו בשביל כמה מילים איתו! הם ייתנו לי מה שארצה! הפריירים האלו עוד יעשו אותי עשיר! אחח, הלוואי ש
©יואב לוי 30.04.11
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
