סתם אישה

סתם קשה.

סתם נמצאת פה...

אין מטרה.. היתה.. אולי סתם דמיון חולף.. אשליה מנופצת. .

אולי זה בכלל היה שטיפת מוח.

אולי לא המקום בו אני נמצאת..

אולי התכוונו למשו אחר. ואני זאת שאיבדה את הדרך...

סתם אישה..

סתם קשה..

סתם פאטתית.

שונאת כשחם לי,

שונאת כשקר.

שונאת לקום בבוקר לעבודה,

שונאת לקום מאוחר.

שונאת להיות לבד,

שונאת את הביחד.

שונאת כשהכל בלאגן,

שונאת סדר קר.

שונאת כשמדברים אלי

שונאת ששותקים.

שונאת ששונאים אותי,

שונאת כשמרחמים עלי.

שונאת להחליט,

שונאת שחושבים בשבילי..

אז..

התבלבלתי..

מה בדיוק אני שונאת?!

.....את עצמי?!....

אני לא יודעת מה זה..!

עקשנות מיותרת?...

נטייה לרחמים עצמיים...?

אומללות,

או טיפשות..

אומנם כך אמרתי שאעשה.

אבל בשעת אמת,

הכעס התפוגג - ונותרה תהייה.

אני בנ"א חכם?

או שוטה עלוב?!