פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 861 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים סיפור חדש - אהבה זה כואב חלק ב' SEIRO
שם: החלטתי לקרא לסיפור 'אהבה זה כואב' בגלל כל מה שעובר על הגיבור בהמשך.
זה אומנם שם זמני ולכל מי שיש הצעות לשמות אחרים מוזמן להציע.
ז'אנר: רומנטיקה, דרמה, אהבת גברים.
* הערה: הסיפור חדש ועדיין בחיתוליו ולכן עדיין לא נמצא לו שם ראוי.
מה גם שזה רק רעיון התחלתי כך שאשמח לתגובות בונות ורעיונות לשיפור.
תודה וקריאה מהנה...
פרק ב'
* כריס חיכה עד שהמעלית תסגר ונגש אל דלת הדירה שעליה היה חרוט המספר 45.
הוא שלף מפתח קטן אדום מכיס מכנסיו, מכניס אותו אל חור המנעול. הדירה עצמה הייתה חשוכה וכריס נכנס פנימה בשקט מדליק את האור בפרוזדור בו עמד. שלפתע הבחין באדם המתקדם לעבר הדלת. היה זה גבר בשנות העשרים המאוחרות לבוש ג'ינס שחור וחולצת טישרט אדומה בעלת הדפס זהוב של טיגריס. על רגליו נעל נעלי סניקרס שחורות.
שערו השחור היה קצוץ ועייניו החומות נראו מהורהרות במקצת.
" וודי " קרא הנער בהפתעה.
וודי הבחין בו וחייך " היי כריס, מה קורה,הרגע חזרת?".
כריס הנהנן " לא ידעתי שאתה כאן הכל בסדר .." החל בחשש אך וודי מהר להרגיע אותו " הכל בסדר גמור.
רק הבאתי את המרשם החדש"
" כן, הרופא אמר לי משהו על זה. אבל למה ? יש איזו בעיה" הוא נראה מתוח ומודאג.
וודי חייך וליטף את שערו השחור של הנער " אין שום סיבה לדאוג, הרופא פשוט המליץ על התרופות החדשות כי הן אפקטיביות יותר".
"אה, טוב אני שמח שהכל בסדר " נאנח כריס בהקלה.
" אז, מה שלום העיין שלך ?" שאל וודי הבעט פניו הרצינה.
כריס נראה מופתע " הוא סיפר לך מה קרה?" שאל, הוא לא האמין שדיבר על זה עם אף אחד.
זה הניד בראשו שהוא מצביע על הפנס בעיינו הימנית של כריס " אני רואה את זה מולי"
"אה,זה.." החל כריס שהוא משפיל את ראשו בעצב "זה ממש שום דבר"
"לא כואב לך?" שאל וודי, מלטף בעדינות את הסימן השחור מתחת לעינו של הנער.
כריס רק הניד בראשו ושתק.
וודי שהכיר אותו טוב מכדי לדעת מה באמת הרגיש הסיר את ידו מפניו "טוב, אני צריך ללכת להביא כמה דברים" הוא החל מחייך "תסדר עד שאחזור?"
"כן" קצר נפלט מפיו של הנער, ווודי עזב את הבית משאיר אותו לבדו.
כריס נכנס אל תוך הדירה והחל הולך אל המסדרון אשר הוביל אל שלוש דלתות נעמד לצד אחת מהן אשר הייתה צבעוה כולה בשחור.
הוא היסס מעט ולאחר מכן הקיש קלות בדלת, אבל איש לא ענה. הוא עשה כך שוב, אבל גם הפעם לא הייתה תשובה.
לאחר התלבטות ארוכה פתח כריס את הדלת,נכנס פנימה. החדר עצמו היה חשוך למדיי האור מחובה והתריסים מוגפים.
הוא עשה את דרכו בשקט אל המיטה שבמרכז החדר שם שכב לו גבר בסביבות גיל 30 שהוא מכוסה הייטב, מהאור הקלוש שנכנס פנימה מן המסדרון יכול היה לראות כי פניו חוורות והוא ישן לו בשלווה.
כשזז תוך כדי שינה הבחין כריס כי אותו הגבר היה קשור למיטה בעזרת אזיקי בד שלרוב השתמשו בהם במוסדות לטיפול בחולים מסוכנים ותוקפניים. הוא הביט מימנו, במרחק לא רב מן המיטה עמדה שידת מגירות ועליה מגש עם בקבוקים של תרופות וטבליות כדורים, כוס מתכת בתוכה היו מזרקים וקנקן של מים לצידו כוס עשויה אף היא ממתכת כנראה מחשש שתשבר. דמעה נצצה בעיניו בעודו מלטף את פניו של הגבר הישן "הו,קמרון" לחש בעצב.
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים ואו כמה מותח... לינוש :)
SEIRO הכתיבה שלך כל כך מותחת ומעניינת.
אני מתה לדעת מה יהיה בהמשך, ומי זה הקמרון הזה שהיה קשור למיטה...
הדמות של כריס היא כל כך מיסתורית, יש בה משהו שובה לב :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-6 חודשים תודה... SEIRO
אני מאוד שמחה לשמוע, במיוחד כי כתבתי את זה ישר מהראש ולא הייתי בטוחה איך זה יצא בסוף.
ההמשך יהיה מותח גם הוא ואולי אפילו קצת מפתיע ;)
מסכימה איתך,הוא אחת הדמויות שיותר התחברתי אליה בתור כותבת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
