מי יציל את בת השטן | 4

במקומה. הכול בסדר, איפה אתה?" בדרכה העדינה הסבירה לי עינב
את טעותי, ואיך להגיע. על המדרכה מול הבית, בחושך, ראיתי
שתי בחורות דומות. פתחתי את החלון בזמן שעינב ניגשה
לאוטו. היא התכופפה לחלון, וראיתי את פניה הנעימות. "ערב
טוב, אל תדאג, שלומית בסדר". היא פתחה לשלומית את הדלת של
הרכב. "ערב טוב", עניתי בלחש. שלומית הניחה את הקפה במתקן
המיועד, חגרה את חגורת הבטיחות ויצאנו לדרך. היא הניחה את
ראשה על כתפי, ונשקתי למצחה. היא מלמלה: "תודה, אני אוהבת
אותך". הגנבתי נשיקה לשפתיה המתוקות, והן נענו לשפתיי. הייתי
מרוגש. "טוב שאת לא נוהגת הביתה. לא יקרה שום אסון אם תגיעי מחר
לקחת את האוטו שלך מהחניה של עינב". ידי נחה על ברכה,
ומדי פעם עלתה וליטפה בעדינות את גופה הצנום. בכל רמזור
ניצלנו את ההזדמנות להתנשק. כך כל הדרך. נזכרתי ששלומית
הדגישה שהיא רוצה חברות נקייה, בלי אינטימיות. אם כך, למה
התמסרה לי? זה הדליק אותי. לא היה לי ברור לאן זה יוביל,
אולי התגובה שלה הייתה רק רגע של חולשה? לא, מילות האהבה
והתשוקה שלה ששרפו את גופי באו ממקום עמוק, לא מחולשה. נתתי
לגופי לזרום לתחושת החום שנטפה מגופה, התמכרתי לתחושה
ורציתי עוד ממנה. היא ניווטה לביתה. בכניסה לבניין הקישה את
הקוד, ובמעלית המשכנו להתנשק ולהתחבק. כבר היה לי ברור לאן
כל זה יוביל. כשדלת המעלית נפתחה היא הובילה אותי
לדירתה. בפנים נצמדנו בנשיקה. היא השליכה את תיקה לרצפה, ואני