החטא ועונשו הוא רומן פסיכולוגי ופילוסופי שמלווה את רסקולניקוב, סטודנט עני שחי בפטרבורג ומבצע פשע שמטלטל את חייו. דרך ההתמודדות שלו עם אשמה, מוסר והשלכות המעשים שלו, הספר עוסק בנפש האדם, בצדק ובשאלה עד כמה אדם יכול להצדיק את עצמו מול המצפון שלו.
העלילה התחילה יחסית לאט ואז תפסה תאוצה. הרגשתי שהחלק הראשון הוא “החטא”, בעוד שהחלק השני ועד האפילוג הוא “העונש”- אבל לא עונש פיזי, אלא העונש הפסיכולוגי והפנימי של רסקולניקוב. רק באפילוג מגיע גם העונש החיצוני והממשי.
רסקולניקוב הוא בדיוק האדם שחושב שהוא חכם יותר מכולם בתיאוריה, אבל בפועל הוא די נמושה .
בהתחלה הספר אפילו מרגיש שהוא מצדיק את המעשים שלו, אבל לדעתי זה נובע מזה שאנחנו נמצאים עמוק בתוך הראש של רסקולניקוב עצמו והוא באמת מאמין שמה שעשה היה מוצדק. האמת היא שהוא ממשיך לחשוב כך כמעט לאורך כל הסיפור, אבל באפילוג הספר בהחלט עושה סדר ומבהיר שהמעשים שלו לא באמת ניתנים למחילה.
הספר היה יחסית גרפי, עם הרבה מאוד תיאורים. בדרך כלל תיאורים זה משהו שאני דווקא אוהבת, אבל היו רגעים שזה כבר הרגיש לי קצת יותר מדי.
יש משפט באפילוג שאני חושבת שהוא עדיין מאוד רלוונטי לחיים שלנו היום- הרעיון של “ביצוע פשע בעקבות אי־ שפיות זמנית”. כיום, גם אם הפושע לא באמת סובל ממחלת נפש, עורכי דין לא פעם משתמשים בטענה הזו כדי לנסות להקל בעונש של פושעים, כי לרוב פושע שנחשב שפוי לחלוטין בזמן ביצוע המעשה מקבל עונש קשה יותר.
לגבי הכתיבה- אני כל כך שמחה שבחרתי לשלב ספר קולי יחד עם הקריאה הפיזית, כי הכתיבה בהחלט מאתגרת. לגמרי יכולתי לחכות עוד שנתיים לפני שהייתי קוראת אותו, למרות שאין לי מושג עד כמה באמת הייתי “מוכנה” יותר .
לדעתי זה ספר שמתאים יותר לגילאי סוף שנות ה- 20, לפחות בקריאה רגילה. הספר הקולי ממש הנגיש לי את השפה, במיוחד בסצנות עם הרבה דמויות ודיאלוגים שקשה לעקוב אחריהם. הקריין משנה מעט את הטון בין הדמויות וזה עוזר מאוד.
ובכל זאת, השפה עצמה לא בהכרח מסובכת- פשוט קורים כל כך הרבה דברים בבת אחת וזה מה שלפעמים מעמיס.
מאוד לא אהבתי את לוז'ין ואני בספק אם יש מישהו שכן.
בסופו של דבר, הספר לגמרי עמד בציפיות שלי ואני מאוד שמחה שקראתי אותו. הייתי ממליצה עליו בעיקר לגילאי סוף שנות ה- 20 אם קוראים פיזית, אבל בגרסת אודיו גם תחילת שנות ה- 20 יכולה לעבוד הרבה יותר טוב.