אנטומיה של ביקורת הוא אחד מספרי המחקר החשובים והמשפיעים ביותר שנכתבו מאז ומעולם. הוא תוצר של מהלך מחשבתי סוגסטיבי להפליא. עיקרו - ניסיון פרדוקסלי, לכאורה, ליצור מרחב אוטונומי של מחקר הספרות, שהוא גם חלק ממערכת תרבותית מקיפה, הכוללת שלל עצום של דמויות ועלילות ארכיטיפיות, המשקפות את העולם כפי שבני אדם קלטו אותו במשך אלפי שנים, ולאחר מכן המשיגו אותו בתחומי ידע שונים: מיתולוגיה השוואתית, מדע הדתות, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה ועוד. 
זהו מהלך יומרני מאוד, אולי אפילו היבריסי. הוא מזכיר את חיבוריהם של ענקי רוח אחרים במאה הקודמת: אריך אוארבך, מיכאיל בכטין, ולדימיר פרופ, גאורג לוקץ´ ואחרים. החוקרים הללו הקימו מפעלי פרשנות אימפריאליים שאף חוקר בימינו אינו מתיימר ליצור כמותם. אולי בשל השוני במסלולי ההשכלה - מעטים החוקרים שמנעד הידע התרבותי שלהם רחב כל כך. וגם, וכמדומה בעיקר, בשל ההתפתחויות במדעי הרוח שקדמו למלחמת העולם השנייה והואצו אחריה ובגללה, שגזרו כרת על היומרה המפתה והקוסמת, והאנושית כל כך, להציג עלילות-על תרבותיות גרנדיוזיות.