“מאז 1Q84 הלכנו והתרחקנו. משהו בכתיבה של מי שהיה אחד הסופרים האהובים עלי לא עבד עלי יותר. לא צקורו טזאקי וגם לא קובץ הסיפורים שלא תורגם: "גברים ללא נשים". את החלק השלישי של 1Q84 לא טרחתי לקרוא.
זה קורה לי לפעמים שסופר\ת אהוב\ה ואני נפרדים , אני עדיין מתרגש לראות ספר חדש של סטיבן קינג על המדף בחנות ואז נזכר שאנחנו כבר לא ביחד. אצל מוראקמי באמת לא ידעתי אם זה אני או הוא.
הספר יצא באנגלית הרבה זמן לפי שיצא תרגום וקרץ לי כל הזמן עם העטיפה הצבעונית והשם המיוחד אז בנסיעה האחרונה שלי לחו"ל בעולם שהיה פעם לא התאפקתי וקניתי למרות הכתוב לעיל.
התחלתי את 2020 עם קובץ הסיפורים של מוראקמי ובהיותה שנה עקומה שכזאת החלטתי שמה שמתחיל ב2020 צריך להגמר ב2020 ושנה אחרי שקניתי אותו ,בדצמבר,ומתוך מחשבה שהוא כנראה ינטש ויטרוק את הדלת על יחסינו התחלתי לקרוא.
יש משהו בכתיבה של מוראקמי שהגדרתי פעם כמו אכילה של מעדן . סוג של מילקי יורד חלק בגרון ומשאיר טעם של געגוע לעוד .
יש פה את כל התמות הקלאסיות שיש בספרים של מוראקמי : גיבור בשנות השלושים שלו , נערה בת 13 על גבול התפתחות מינית , באר או בור , סוריאליזם שלא הופך למטאפורה אפילו יש חתולים אבל ממש לרגע כאילו הוא היה צריך לעשות וי ויש את הכתיבה הרגועה ושלווה של מורקמי שלוקחת בדרך מפותלת יותר מאשר מנסה להביא אותך למקום.
אבל הספר הזה הוא מעט שונה.
הגיבור שלו הוא לא פאסיבי כמו ברוב הספרים של מוראקמי – הוא עדיין נותן להתרחשויות להוביל אותו אבל הוא יותר פעיל ויותר שואל שאלות או מביע התנגדות , בכלל זה מרגיש ספר יותר בוגר של מוראקמי . אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק מה הופך אותו לכזה אבל ככה הוא מרגיש. מישהו אמר באתר אחר שזה מרגיש כמו שילוב בין קורות הציפור המכנית ליער נורווגי ואני מסכים . למרות שיש בו אלמנטים סוריאליסטים זה ספר שמרגיש מאוד ריאליסטי.
זה ספר ארוך ובזכות זה שהייתי צריך לקחת ימי חופש בסגר של סוף 2020 והיו לי יומיים בלי הילדים ובגלל ההחלטה לא להשאיר משהו פתוח מ2020 קראתי אותו בבינג' . זה משהו שלא אעשה שוב ( מקווה ) כי זה פוגע בהנאת הקריאה אבל מצד שני אם כבר בינג' אז בספר הזה – לא הייתה בו כמעט התנגדות , בהרבה ספרים אני צריך לעצור כל כמה עמודים ,פרקים ,אחרת זה מרגיש דחוס מדי . פה יכלתי לזרום איתו גם אם היו לו עוד 1000 עמודים. הדבר היחיד שהיה חבל לי זה לעזוב את העולם שלו. סיימתי אותו שעתיים לפני 2021 הישראלית.
מיותר לציין שהאמון חזר. זה אחד הספרים הטובים של מוראקמי.”
