“דיסטופיה עכשיו
1982 - הייתי חייל מילואים, בגדוד מרגמות שהפגיז את העיר בירות ללא הפוגה ורחמים. אחר כך היגיע טבח סברה ושתילה הנורא. מה שהביא בסופו של דבר להפגנת הארבע מאות אלף הענקית בחוצות תל אביב, ולנסיגה חלקית מלבנון כעבור שנתיים.
באותם ימים עצובים, חשבתי שאומנם יצאנו חלקית מלבנון, אך לבנון לא יצאה מאתנו, היא תחלחל אלינו בפגיעת שכנינו בנו, ובאלימות שתדבק בנו עצמנו כחברה, אך לא ידעתי בדיוק איך זה יקרה.
2014 - ישבתי במסעדה בשכונת התקווה, כשלפתע נשמעו אזעקות עולות ויורדות. בשעה שרקטות מרצועת עזה נורו לעבר תל אביב, שיגורי כיפת ברזל עשו את דרכם לירוט הרקטות בהותירם שובלי אש בשמי העיר המבוהלת. קללת בירות חזרה אלינו בהפוך.
מבצע צוק איתן שהתקיים בחודשים יולי - אוגוסט 2014, מהווה גרעין המציאות לספרו של עילי ראונר, בשבח המלחמה, המתאר מתקפת טילים על העיר תל אביב, המולידה אויבים ובוגדים דמוניים ומדומים, מקרב תושבי העיר, להם מתנכלים חבורת נערים, בתהליך רווי אלימות וכאוס.
למבצע צוק איתן אנחנו ממאנים לקרוא מלחמה, אלא מתעקשים על המונח מבצע, בהנחה שמילים מעצבות מציאות, (לכך עוד נגיע). ראונר, מציג לנו זווית שונה של מלחמה, באמצעות תושבי העיר המצויים בשוליים, המלחמה הופכת אותם למחוללי אלימות, או לקורבנותיה. איום הגדול יותר מנזק הטילים הנופלים על תל אביב, משום ששנאה ואלימות פנימית מפרקים את המרקם החברתי.
רונית ו, הגיבורה של ראונר, כל כך חלשה ותלושה שבא לי לחבק אותה בכדי להגן על נפשה הפגיעה. היא משוררת אלמונית ומורה לספרות בבית ספר תיכון, המנסה ללמד תלמידים אטומים, את על השחיטה של ביאליק, "שמיים בקשו עלי רחמים," הן מילותיו המהדהדות של השיר המתריס נגד אלימות פוגרום קישינב, שלמילותיו כעת משמעות שונה למורה ולתלמידיה.
רונית ו. מאמינה במלים, היא חושבת שהן יסוד הכרחי הבונה את תרבות בני הנוער, אך במקום להפנים את השיר, פורצת בכיתה קטטה אלימה. המורה הפכה לאויבת, המחוללת "ציעמום" ברצונה להסביר את ביאליק, כישלון הכרוך בפנטזיה מינית של הנערים על המורה רונית, רווקה החייה בגפה.
המלחמה נמשכת, הנערים מזהים את שמה במודעת מחאה נגד המלחמה, מאותו רגע רונית תהפוך לקורבן ומטרה לאלימות הנערים הרואים את עצמם לוחמים כנגד כוחות הרשע והבוגדים בקרבנו. רציתי לזעוק לחברה האלה, התבלבלתם, הניחו לרונית, מי שפוגע בה פוגע בכולנו, אך ראונר שהצליח להוציא אותי משלוות רוחי, גרם לי להבין שהזעקה שלי נופלת על אוזניים ערלות.
הממסד אף הוא רודף מורים שלא הולכים בתלם, כמו במקרה של אדם ורטא, המורה לאזרחות שפוטר בשל דעותיו, המוזכר בעלילה בשמו. המקרה שלו מעניק לנערים רוח גבית לרדיפת המורה שלהם ההופכת לגביהם לבוגדת.
ראונר, משתמש בשפה קצבית ומוזיקאלית, באופן שהרגשתי לאורך הספר ברדיפה ופחד הנוכחים בעצמה מצמיתה. במילותיו ראונר הצליח למעניק לי תחושת קלסטרופוביה וחוסר אונים שהרגישו לי כאגרופים קפוצים שהוטחו לתוך ביטני ללא הרף.
בשבח המלחמה, כתוב נפלא בשפתו ובעלילתו, ראונר הוא קול מוסרי המעורר למחשבה עמוקה לרוע האנושי, ולעובדה שמולו אנחנו חייבים להציב ערכים אנושיים, אחרת אנחנו נפסיק להיות בני אדם.”
![עטיפת פני מועדות לכוכבים [מחודש]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk1Lzk1ODI4Ni5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
