עילי ראונר

עילי ראונר

סופר


1.
צעיר אחד עורק מהצבא, שורף את המדים ונשאר עם הדסקית המפוחמת ביד. בינתיים הוא מוצא מחסה ומוצא עבודה – אבל גם שם הדברים לא מתיישבים, הוא לא מסתדר עם עצמו, הוא נרדף, הוא גמור, הוא אחד מאלה שהמוות תופס אותם מגיל צעיר, זה העניין בספר הזה, זה כל הסיפור. אחר כך הוא מבין שזו לא רק בעיה שלו, אלא מדובר בצרה גדולה יותר: משהו מכרסם בחיים, במציאות, בתרבות כולה, הוא מרגיש את זה, שאיזו מחלה אוחזת ומתפשטת בכל מקום, שהכול טובע בזוהמה בלתי–נראית. הוא מבין שהוא צריך להכריע, שאין לו ברירה, הוא יצטרך להחליט: להישאר ולהרכין את הראש או לברוח מהמדינה ולהתחיל את החיים מחדש. אז הוא עוזב, חוצה את הגבול, נוסע לאירופה – לעשות את המסע שלו. זה מה שהוא צריך לעשות: לגמור עם העבר אחת ולתמיד, לשים קץ לכל מה שמעיק עליו. הוא מגיע לארץ אחרת, שוכר דירה, הולך ללמוד, מחפש עבודה, מכיר אנשים ומסתבך בבדידות ובייאוש. זה כל הסיפור: הוא לא יכול להסיט את המבט מהאיוולת ומהעלבון....

2.
חבורה של תלמידי תיכון עוקבת אחר המורָה שלהם לספרות עברית. במרתף בית הספר מופיעה כתובת על הקיר – ב ו ג ד ת. ערב אחד נמצאת המורה כשהיא שרועה על גבה בגינה ציבורית, ועל גופה סימני אלימות. מנהלת בית הספר נחושה למגר את הבריונות המשתוללת, ונסחפת אל רצף האירועים בעל כורחה. ברקע פורצת מלחמה בדרום, טילים נורים למרכז הארץ, ובתל אביב נשמעות אזעקות תכופות. כשהקרבות מסתיימים מתגלה החורבן ברצועת עזה, ובתל אביב נדמה שהכול נותר כשהיה. אבל המלחמה נמשכת ברשתות החברתיות, בריצה ברחובות, בזימה, בחשק, בצחוק משוחרר, בשיכרון הכוח, בהשפלות, בהשלטת פחד. בשבח המלחמה, ספרו הרביעי של עילי ראונר, מתחקה אחר גורלן של מורה ושל מנהלת בשגרה של הרס משתלט, במציאות המהלכת אימים על הכול ועל כולם. "תמונת אפוקליפסה מרהיבה." אילנה ברנשטיין "זה הספר הכי פרנואידי שקראתי מזה זמן רב." עודד וולקשטיין "רומן-תקופה, קשוב להלכי-הרוח. הכתיבה, – הכול בתנועה, על סף שיגעון." גלילי שחר ...

3.
במרכז הנובלה הפותחת קובץ זה ניצב שחקן המאבד בעיצומה של הצגה את הכושר לשחק. משעה שאנו חדלים לשחק, מה אנו מגלמים? מה יוצא מפינו כשאנו שוכחים את הטקסט? מה הדבר העולה ממעמקים בשעה שבני אדם נופלים מן הבמה, נשמטים מן העלילה? סיפוריו החדשים של עילי ראונר דוחקים את גיבוריהם אל גבולותיו של האנושי ומעבר לו. בתעוזה נפשית ולשונית נדירה, ראונר מלווה את דמויותיו למקומות שבהם הדיבר נעקר מפיהם ובמקומו בוקעות נהמת כאב, אנחת אהבה או יללת כלב.  עודד וולקשטיין זהו ספרו החמישי של עילי ראונר, סופר ומתרגם מצרפתית. ספריו הקודמים בפרוזה: עריק (2015), ילדה וכלי קשת (2016), בשבח המלחמה (2019) וספר העיון: The Event (2015). ספריו זכו בפרסים ובשבחי הביקורת. ...


"בשבח המלחמה"- ספר שלא צריך לשבח. ספק מותחן ספק דיסטופיה ארוטית העוסקת בתקיפה מינית בתל-אביב שבין 2014 (המלחמה בעזה), לבין השנים קדימה. המורה ... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
דיסטופיה עכשיו 1982 - הייתי חייל מילואים, בגדוד מרגמות שהפגיז את העיר בירות ללא הפוגה ורחמים. אחר כך היגיע טבח סברה ושתילה הנורא. מה שהביא ב... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
הספר של עילי ראונר גרם לי לתחושת קלסטרופוביה הרגשתי כאילו מישהו רודף אחריי. זה ספר פרנואידי ויש בו דמויות שכל אחת משוגעת בדרכה הייחודית. ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
מוזר, לא הצלחתי להבין מה הוא רוצה... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
ספר יוצא מהכלל, הנה ראיון שערכתי עם עילי ראונר האניגמטי והמרתק - http://www.yekum.org/2016/01/%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A8-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8-%D7%9C%D7%90-%D7%A0%D7... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
מגיעים אלי ספרים בכל מיני דרכים, ישנים וחדשים ואני ממש לא צריך להתאמץ לשם כך... וכך גם הספר הזה שהגיע אלי חדש דנדש. הוא אפילו זכה ב"פרס ביכור... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ