“#
הספר עוסק באחד, דארן מתיוס שמו, שהוא שוטר חריג בגלל צבע עורו ב"טקסס ריינג'רס". ה"טקסס ריינג'רס" עוסקת במיגוון פעילויות אכיפת החוק, גבוהה בהירארכיה מהמשטרה ומהשריפים. גם לבנים המתקבלים לשורותיה חשים גאווה, ושחורים מעטים בלבד זוכים לכבוד. דארן הנ"ל שייך לסוג של אצולה שחורה בטקסס. הרקע שלו כולל, אמנם, אם אלכוהוליסטית עניה אך הוא גודל על ידי שני אחיו של אביו, אנשים משכילים ואמידים. הוא בחר בקריירה של שוטר מסיבות אידיאולוגיות – הוא רוצה להציל את בני עמו השחורים מהיחס הגרוע אותו הם מקבלים בטקסס: גזענות, התעללות, פשיעה לא מטופלת וחוסר שיוויון בפני החוק. אין צורך לומר שדארן הוא עצמאי שאינו הולך בתלם, שחיי הנישואים שלו מידרדרים בגלל הבחירות האידיולוגיות שלו ושהוא מחוייב לחשיפת האמת ולכללי צדק תוצרת בית.

כספר מתח הוא שיגרתי למדי. התעלומה לא כל כך מעניינת – גופת אדם שחור נמצאת בנהר מזוהם בעיירה קטנה. יומיים אחר כך נמצאת באותו מקום גופת אישה צעירה מקומית, לבנה. העיירה נידחת, השריף מחוייב, כמובן, להתנהלות המוכתבת על ידי העשיר המקומי. אוכלוסייה מעטה – בעיקר לבנים אנשי צווארון כחול המוקסמים מכנופיית פשע ששמה לה למטרה לדאוג לכך שהגזע הלבן ישלוט והגזעים שאינם לבנים – יוכנעו כמו שצריך. השחורים החיים בעיירה הם עניים ברובם, בורים ברובם והפנימו את מעמדם הנמוך ואת חוסר התוחלת שבתלונות.

ערכו הייחודי של הספר הוא בתיאור מערכות היחסים שבין שחורים ללבנים באותה עיירה ובמשתמע בטקסס הכפרית שהיא, מן הסתם, נחשלת מול הערים הגדולות. הכתיבה של לוק מסובכת. הרגשתי שהיא מוצפת רגשות ומתקשה להבהיר את הסיפור שלה בגללם. היא מסתבכת ומתפלנטרת, חוזרת על סיפורים ומחברת את הסיפור לפלייליסט של מוסיקת קאנטרי ישנה (גילוי נאות – לא המוסיקה החביבה עלי...) ולתיאור מאכלים שונים אותם אוכלים שם, בטקסס.
לא מצאתי פרטים על אטיקה לוק, פרט לעובדה שנולדה וגדלה במזרח טקסס, מקום התרחשות הספר (שזכה בפרס אדגר לספר המתח הטוב של שנת 2018). אני מנחשת שהיא שחורה, כמו הדמויות אותן היא מתארת, וספגה בחייה מספיק מההתנהלות הגזענית של טקסס. מה שכן – היום היא חיה עם משפחתה בקליפורנייה – כמעט הכי רחוק שאפשר מטקסס, ועדיין להישאר בארצות הברית.”