הרומן, טירת אוטרנטו, ראה אור בשנת 1764, ונחשב לרומן הגותי הראשון. הוא מהווה דגם לספרות אפלה - השראה ליוצרים רבים בסוגת האימה והמסתורין. כמו אן רדקליף, מרי שלי, ברם סטוקר ואדגר אלן פו. ואכן, זמן רב קודם לכתביהם של גדולי הסגנון, חשף 'טירת אוטרנטו' את משיכתם המורבידית של כותבו וקוראיו אל המוזר, המופלא, המגוחך והמרושע, הפרוע והמשוגע - את התשוקה להציץ לעומק תהום הלא-נודע ... הרומן מתחיל בסיטואציה מופרכת שבה ביום נישואיו של הנסיך (נער חלוש וחולני) נופלת עליו קסדה ענקית במרכז החצר של הטירה. מכאן ואילך מנסה מנפרד, האב להשיג יורש, ומתוך אלימות חסרת שיעור תובע להינשא לארוסת בנו. במקביל אנו מלווים את הדמויות הארכיטיפיות בנסיונותיהן להימלט משדות הכוח הרודניים או למצוא מלוט בתוכם: העלמה במצוקה - סמל הטוהר והתום; הגיבור הצדקן, רודף המוסר; המשרתים השוטים; האחות והאם כפולות הפנים; הנזיר - שופר האל ; ולבסוף הרודן - התגלמות הרוע, המעז כנגד המוסר והסדר. ; אך יתכן שהדמות הראשית אינה אלא הטירה עצמה - זו, כמונומנט לתפארת יכולותיו של האדם, הופכת ברומן הגותי סמל לאימה ולבלתי מובן. ההתנגשות בין הניסיון האנושי להשגת שליטה מוחלטת (מלוכה, חקיקת זכר) לבין חזרתו העיקשת של המסתורי, הלא ידוע - חושפת את השארית הבלתי פתורה שבכל מבנה מעשה ידי אדם, ולנעשה במפעל האנושי כולו.