“שלום חברים,
כבר קראתי בחיי ספרים רבים על נושא השואה עדויות וספרי עיון מכל בסוגים והמינים אולם בשבוע שעבר קראתי שני ספרים שזעזעו אותי באופן מיוחד , תוך סיפור קורותיהם של שני ניצולים. הראשון ארווין מילר,
שעבר ארבע שנים קשות ואומללות במחנה המוות יאסנובץ בקרואטיה.
סיפור מחנה זה ממש לא ידוע ולא נילמד בישראל. הסיבות לכך רבות , אמנה אחדות.
א) מחנה יאסנובץ היה מחנה קרואטי שהופעל על ידי משטר האוסטשי שהועמד במקומו על ידי גרמניה הנאצית, משטר בובות ששיתף פעולה עם הגרמנים ואימץ דפוסי פעולה דומות לאלה שבהן השתמשו הנאצים באירופה ובמיוחד מחנות המוות בפולין, בקרואטיה האוסטשים ביקשו לעשות ניקוי אתני על ידי חיסולם של כל הזרים שנמצאו בגבולם : סרבים, יהודים, מוסלמים וצוענים.
במסגרת הטיהור האתני חיסלו הקרואטים בין 100–150 אלף בני אדם. ביניהם 20 אלף מיהודי קרואטיה והשטחים שסופחו אליה.
בניגוד לנאצים , השתמשו הקרואטים באמצעים פרימיטיביים לרצח בני האדם ולרוב עשו זאת בכל מיני אמצעים מכניים כגון פטישים, סכינים, וכל מיני דרכים אחרות מעוררות חלחלה ושרק מקריאה בספר יכולות לגרום
לתחושות קבס.
ב) מחנות המוות ביוגוסלביה היו קטנים והם שימשו בעיקר לעריכת טיהור אתני באוכלוסיות שלא התאימו לתוכנית הלאומית של המשטרים. בסרביה התקיימו שלושה מחנות שטיפלו ביהודי בלגרד והערים הסמוכות לה ( על ידי משאיות הגז שהגרמנים עשו בהן שימוש במחנה ההשמדה בלזץ, ובמקומות אחרים).
ג) מספר השורדים היה קטן מאוד ולאחר שסיימו את הטיפול עברו לטפל באוכלוסיות אחרות כגון צוענים,סרבים, ומתנגדי המשטר, בעיקר שבויי מלחמה ופרטיזנים שנתפסו בקרבות.
בשל הסיבות האלה והעובדה שמספר הקורבנות לא היה גדול יחסית למספרם בפולניה, בארצות הבלטיות , אוקראינה וכו׳ , הוצנע סיפור מחנות המוות ביוגוסלביה ואולי שלא בכוונה.
ארווין מילר הגיע למחנה יחס עם קבוצה גדולה שכללה את הקהילה היהודית בעירו וויקוביצי והכפרים הסמוכים לה.
הקבוצה התפזרה במחנות המשנה או חוסלו בקבוצות ביערות ( נורו והושלכו לבורות), הבודדים שניצלו היו בעלי מלאכות נדרשים כמו אב המשפחה שהיה בורסקאי במקצועו . כמו כן ניצלו בעלי מקצוע מתמחים בתחומים נחוצים כגון רופאים, אחיות, טבחים, חקלאים מומחים וכוי, יהודים אלה נקבצו יחדיו והשתדלו לעזור זה לזה עד כמה שיכלו.
בספר מתאר המחבר את כל תקופת מאסרו ואת האופן שבו חוסלו האסירים ו תיאורים אלה קשים מאוד ולא מיועדים לבעלי קיבה רגישה.
ספר מעולה הכתוב ברגישות אבל גם מאוד ישיר ואולי אפילו בוטה בתאוריו, ועל כן אני ממליץ עליו אבל לא לכולם.
טוביה”