“אם בספר הקודם שקראתי היה יותר מדי קסם, אז בספר הנ"ל יש יותר מדי מתיקות.
ברצינות, אחרי שקראתי את הספר, הלכתי לבדיקות דם, כדי לבדוק את רמת הסוכר שלי בדם, כי פחדתי שיש לי סוכרת.
סתם, לא, הלכתי לבדיקות דם בלי קשר. בדיקות דם שגרתיות, מה שנקרא. והתוצאות שנשלחו אליי למחשב, הראו שהכל כשורה.
אבל כן, הספר הזה מתוק. לפעמים מתוק מדי.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של עץ. העץ הוא עץ משאלות, כאשר יש מסורת רבת שנים, בה תושבי העיר תולים פתקים עם המשאלות שלהם, בתקווה שהן ייענו (קצת מזכיר את הכותל). לעץ יש רגשות והכל, והוא אפילו מתקשר עם דייריו השונים - אופוסומים, דביבונים, סנאים, וגם עורבת אחת בשם בונגה שקרובה אל העץ הזה במיוחד. אבל הוא לא יכול לתקשר עם בני האדם, אפילו שהוא רוצה, כי זה החוק (לכן בני אדם חושבים שעצים לא מדברים, כך לפי דברי הספר). בנוסף, יש גם ילדה אחת שמגיעה לשכונה, שמבלה הרבה תחת העץ, והמשאלה שלה, היא שמישהו יהיה חבר שלה. העץ מתחבר אל הילדה ומחליט, בעזרת החיות שמתגוררות בו, לעזור לה למלא את משאלתה. תוך כדי, הוא, העץ, מועמד לעקירה בגלל איזו שכנה שרואה בו מטרד לסביבתה, והמשאלה שלו היא שזה לא יקרה, כי כל כך לא מתחשק לו למות.

הספר כתוב מתוק, כמו שאמרתי, והוא מאויר באיורי חיות ועלים, שיוצרים אווירת קריאה ידידותית ונחמדה. הצלחתי להתחבר לעץ (עכשיו, בנוסף לחשש מסוכרת, כנראה שאני צריך להיבדק בבית חולים פסיכיאטרי אם אני אשכרה מצליח להתחבר לדמות של עץ!!!), שאופיו מלא בקסם אישי, באופטימיות ללא גבולות וברצון לעזור גדול לסביבתו ללא כל תמורה ועם המוכנות וההקרבה להשאר תמיד באותו המקום, עם שורשיו הכובלים אותו לקרקע.
עם זאת, הספר לעתים מתוק ודביק מדי, כך שאיני סגור על הדירוג. אבל אם קראתם את הסקירה שלי, ונראה לכם שתאהבו אותו, אז לכו על זה. (מסמר, אם אתה בוחר לקרוא את הספר - אז אחר כך שבוע גמילה מפרלינים!)”