“מעין אגדת סינדרלה עם קמצוץ מהמלך ליר, מנספילד פארק נחשב לרומן הקודר ביותר של אוסטן. לא יכלתי להשוות לצערי, משום שזה הרומן הראשון שלה שמזדמן לי לקרוא. במושגים של ראשית המאה ה-21 הוא לא נראה קודר במיוחד, וגם לא יכול להתפס כשערורייתי, אף שיש בו נישואים שקורסים כאשר אחת מדמויות המשנה בורחת עם המאהב. לגיבורת הרומן הידיעה על כך גורמת להתקף חרדה, אבל בימינו ספק אם זה היה גורם להרמת גבה. אז נכון, מראשית המאה ה-19 ועד היום העולם המערבי השתנה למדי, ואוסטן כותבת בכל זאת בקודים הישנים של צניעות מעל לכל. ועדיין זו כתיבה נפלאה, במיוחד אמנות הדיאלוגים העילאית שלה. היא מצליחה להיות בעת ובעונה אחת שנונה, טבעית וחכמה, כאשר היא חושפת בעדינות חשאית את מה שהדמויות עצמן אינן מסוגלות להודות בו. הסצנה בה העלמה קרופורד (אשר חוששת שבגלל דבריה הנמהרים היא עומדת לאבד את הגבר אותו היא אוהבת) באה לברר את מצב העניינים אצל דודניתו, היא מופת של כתיבה כזו: אמנית השליטה העצמית והתחכום בימים כתיקונם, היא פורצת לפתע במונולוג שמנסה להיראות כשיחת חולין, אבל כל כולו ניסיון נואש להסוות את האימה במעטה אדישות מדומה.
הריתמוס של הספר מעניין: בפרק האחרון הוא צובר לפתע תאוצה מלאכותית ונצבע בנופך אגדתי משהו; הכל מסתיים על הצד הטוב ביותר, באופן כמעט דידקטי. האם זו ה"נאיביות" של רוח החברה האנגלית של ראשית המאה ה-19? ואולי מבצבץ פה ניסיון של אוסטן להעביר באופן אירוני ועקיף מאד מסר ביקורתי על הדרך שבה הגיבורה שלה מנווטת את חייה? אני נותרתי עם השאלה הפתוחה הזו, ולמומחי אוסטן הפתרונים.
התרגום של לי עברון יפה מאד, והספר נעים לקריאה ונוגע ללב.”

“אני מאוד אוהבת את גיין אוסטן וקראתי את מרבית ספריה. אני מודה, יש משהו ספרים שלה שתיד מזכירים לי ספרים בסגנון "ויוה" רק בעת קדומה יותר.

אי אפשר לא להתאהב בפאני פרייס, היא פשוט דמות מתוקה, חכמה ומאופקת.

תוך קריאת ספריה של אוסטן, אני תמיד משתדלת לזכור את גודל החידוש שהם היוו בזמנה. גיין, אישה לא נשואה שכותבת ספרים והופכת בסופו של דבר לסופרת מוערכת. היא אומנם לא זכתה להצלחה מוצהרת בזמנה, אבל כל עותקי מנספילד פארק נימכרו תוך שישה חודשים.

אני לא ניכנסת לפן הכלכלי, חברתי ושאר ביקורות של הסופרת על התקופה בה היא חיה. את זה תאלצו לעשות בעצמכם אם הספר באמת מוצא חן בעיניכם.

בעיני, זהו ספר מתוק שעודד את הצדדים החיוביים יותר של האישיות שלי. הוא ממש גרם לי לרצות להיות יותר כמו פאני המתוקה.”

“אהיה כנה, בעיקרון מבקרים וסופרים אמורים להיות כנים עם הכתיבה שלהם, אז גם בחיים.את מנספילד פארק קראתי לפני 3 שנים אחדות, השתעממתי מאוד, מהתחלת הספר שכמעט לא רציתי להמשיך. עד ששי ידידי הטוב בהוצאת הספרים המיוחדת שלו הוציא מהדורה מיוחדת של מנספילד פארק, משום היותי עובדת בספריה לספרות בבר אילן מצאתי את הספר ולקחתי לקריאה, אני מודה שאת הספר לא קראתי בשקיקה רבה, אבל רציתי להשלים את החסר עם אוסטן, פתאום הגיע הקש ששבר את גב הגמל באמצע הספר. הסיפור מגולל את סיפורה של פאני פרייס בחורה ענייה שנשלחת למשפחה עשירה לגדל אותה, בינהם היא מכירה אנשים בהם את אדמונד הבן דוד רגיש הלב שבמקביל נהפך להיות מושא אהבתה , והאחים הנרי ומרי קרופורד שבדרכם הערמומית הופכים הכול במנספילד פארק הספר למעשה דן בביקורת על הכנסייה האנגליקנית, ונועד שוב על מנת לבקר את החברה הצבועה, ועוד דמויות נוספות. הספר בהתחלה שיעמם אותי חייבת לציין, הספר מאוד שונה משאר הספרים, וגם פאני בהתחלה נראית לי אנמית עד שפתאום ברגע של חולשה בחייה היא פתאום תופסת את עצמה מתלעות אהבה נאכזבת אבל היא לא נותנת לזה להפיל אותה, וכך הצלחתי להתגבר על משבר הקריאה, חייבת לציין שמשהו בספקר שאב אותי אליו בימים האחרונים והצלחתי לסיים אותו, לא רע, לא רע בהחלט, אך עדיין אין מה לעשות מנספילד פארק, זה לא גאוה ודעה קדומה ולא תבונה ורגישות, אבל פאני היא לא כזאת אדישה כמו שחשבנו.

כוכבים: 3.8 בעיקר לקוראי אוסטן שבינינו, ולא לזלזל בפאני פרייס”