ביקורת ספרותית על מנספילד פארק (מהדורה חדשה) מאת ג'יין אוסטן
ספר טוב

---

מעין אגדת סינדרלה עם קמצוץ מהמלך ליר, מנספילד פארק נחשב לרומן הקודר ביותר של אוסטן. לא יכלתי להשוות לצערי, משום שזה הרומן הראשון שלה שמזדמן לי לקרוא. במושגים של ראשית המאה ה-21 הוא לא נראה קודר במיוחד, וגם לא יכול להתפס כשערורייתי, אף שיש בו נישואים שקורסים כאשר אחת מדמויות המשנה בורחת עם המאהב. לגיבורת הרומן הידיעה על כך גורמת להתקף חרדה, אבל בימינו ספק אם זה היה גורם להרמת גבה. אז נכון, מראשית המאה ה-19 ועד היום העולם המערבי השתנה למדי, ואוסטן כותבת בכל זאת בקודים הישנים של צניעות מעל לכל. ועדיין זו כתיבה נפלאה, במיוחד אמנות הדיאלוגים העילאית שלה. היא מצליחה להיות בעת ובעונה אחת שנונה, טבעית וחכמה, כאשר היא חושפת בעדינות חשאית את מה שהדמויות עצמן אינן מסוגלות להודות בו. הסצנה בה העלמה קרופורד (אשר חוששת שבגלל דבריה הנמהרים היא עומדת לאבד את הגבר אותו היא אוהבת) באה לברר את מצב העניינים אצל דודניתו, היא מופת של כתיבה כזו: אמנית השליטה העצמית והתחכום בימים כתיקונם, היא פורצת לפתע במונולוג שמנסה להיראות כשיחת חולין, אבל כל כולו ניסיון נואש להסוות את האימה במעטה אדישות מדומה.
הריתמוס של הספר מעניין: בפרק האחרון הוא צובר לפתע תאוצה מלאכותית ונצבע בנופך אגדתי משהו; הכל מסתיים על הצד הטוב ביותר, באופן כמעט דידקטי. האם זו ה"נאיביות" של רוח החברה האנגלית של ראשית המאה ה-19? ואולי מבצבץ פה ניסיון של אוסטן להעביר באופן אירוני ועקיף מאד מסר ביקורתי על הדרך שבה הגיבורה שלה מנווטת את חייה? אני נותרתי עם השאלה הפתוחה הזו, ולמומחי אוסטן הפתרונים.
התרגום של לי עברון יפה מאד, והספר נעים לקריאה ונוגע ללב.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על מנספילד פארק (מהדורה חדשה)