“הייתה לי התלבטות אם לתת כוכב אחד או שניים.
הסיבה שנתתי שניים ולא אחד היא שהרגיש לי אכזרי קצת לתת אחד, במיוחד לספר הראשון שהחלטתי לכתוב לו ביקורת. למה החלטתי לכתוב אחת? כי אני לא חושבת שספר שאין לי יותר מדי הערות עליו חוץ מ"ספר מעולה, מומלץ!" דורש משהו חוץ מדירוג.
לרוב, אני לא קוראת ספרי פנטזיה ומדע בדיוני של סופרים ישראלים חוץ מ"הלוויתן מבבל" של הגר ינאי, אבל החלטתי שאני צריכה לתת צ'אנס לעוד סופרים ישראלים, ובמיוחד בגלל שאני רוצה להיות סופרת מתישהו קריאה של ספרים בסגנונות שונים עוזרת לי לקבל השראה ואני לומדת מטעויות של סופרים אחרים. אני יודעת שזה הספר הראשון של הסופר ולכן אני מקווה שהוא יקרא את הביקורת ויקח אותה בחשבון.
הביקורת עלולה להכיל ספוילרים פה ושם

אז במה להתחיל?
נתחיל בנקודות הטובות או לפחות לדעתי הנקודה היחידה הטובה בספר הזה.
העלילה או לפחות הרעיון: לעלילה יש פוטנציאל מעולה סך הכל, אבל לצערי כאן זה די נגמר.
סגנון הכתיבה: מבחינת הדקדוק אין כמעט תלונות, למרות שהיו מספר דברים שהפריעו לי והזכירו לי כתיבה של ילד. לטעמי, היה חסר רגש בכתיבה, היא הייתה מכנית מאוד, זה הרגיש לי כאילו הסופר רק ניסה לסיים לכתוב את הספר ולא השקיע בו מאמץ מיוחד (העלילה והסיפור נכתבו מהר מדי, קורים 3 או 4 דברים בפסקה אחת כאילו לא הושקעה מחשבה), מאחר ואני רואה כתיבה כאומנות זה הפריע לי. אני מניחה שהסופר השקיע אבל זה פשוט לא מורגש וחבל.
הדמויות: שטחיות... הן לא מרגשות ואי אפשר להזדהות איתן. מה שמחזיר אותי לעניין הרגש. הדמויות לא מפותחות ולא מעניינות, פשוט לא אמינות. גם כאן הוא די זרק אותן על הדף וזה הרגיש שהוא מנסה פשוט למלא מקום. אז אוקיי הבנתי שיש בחורה בשם זציה שרוצה להשמיד את היקום. ואוקיי אם חייבים להשאיר אותה מסתורית אפשר לספר עליה קצת יותר ועדיין לשמור עליה מסתורית, זה היתרון בכישרון כתיבה של סופרים. אמנדה בישופ למשל מתוארת כבלונדינית חכמה וביצ'ית. העבר שלה מוזכר איפה שהוא באמצע הספר. כאילו לצאת ידי חובה כדי להסביר למה היא ביצ'ית אבל גם כאן זה נעשה ללא רגש אלא כדי לצאת ידי חובה. היחסים המסובכים שלה עם משפחתה מתוארים כלאחר יד. כמו גם, היחסים עם שני החברים הכי טובים שלה. כל הדמויות ללא יוצא מן הכלל פשוט לא משכנעות.
העלילה: אז כן כמו שאמרתי.. יש פוטנציאל, כי הרעיון כשלעצמו מעולה והיה ניתן לפתח אותו. בכללי, מסע בזמן הוא נושא מעניין ורחב מאוד. לא היה צורך למהר עם העלילה יותר מדי. כמו כן, גם במדע בדיוני/פנטזיה צריך איזה שהוא היגיון או סדר בדברים, חסרה התחושה ש"כל זה קרה באמת" אפילו אם זה לא קרה. ספר ועלילה צריכים לסחוף אותך איתם.

אני יכולה לכתוב עוד... אבל אני חושבת שכתבתי את הדברים העיקריים. :)
אם אתם חולקים על דעתי, אתם תמיד מוזמנים לומר זאת. זו בכל זאת רק דעתי הכנה :)

שתהיה שנה טובה:)”