במשך חורף אחד, כשימיה של אִמה קרבים אל קִצם ומצבו הנפשי של אחיה מידרדר, קדרית צעירה עורכת מסע הנע בין סמטאות שוק הפשפשים, סמטאות עין כרם ובתי חולים, אל זיכרון דברים המונחים תחת אבק של שִכחה.
"לא הבטתי לאחור שמא איהפך לנציב מלח," היא מעידה על עצמה, אבל בעל כורחה היא מתחילה להביט לאחור. "לכי אחורה אל תוך צִלך שלך, מטרת מסעך תתבהר רק כשתגיעי אליה," אומרת לה מגדת העתידות.

זהו מסע נפשי מטלטל שבו צפים אירועים מהעבר, חייה הקודמים מתפוררים, וכתמים הנגלים ונעלמים לסירוגין שבים ומתגבשים, נעים במרחב הכעס והחמלה.