“אחרי שקראתי שני ספרים עיוניים רציניים, רציתי ספר מטופש. הרי כבר קוהלת אמר " טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶךָ " , ואני מסכים איתו. צריך לגוון.

איך לבחור ספר מטופש ? לפי הכריכה ! מבט חטוף העלה מולי ספר בצבע צהוב-זהב זוהר, ולאחר שליפתו מהמדף בספריה, הוא לא איכזב. על הכריכה מופיע החלק התחתון בלבד של אישה, לבושה בלבוש עסקי שכולל חצאית קצרה, רגליים דקות וארוכות ונעלי עקב. מתיק העבודה שלה נושרים שטרות דולר. החלק העליון שלה לא מצויר, כנראה לשדר שנית את המסר שלא משתמע לשתי פנים. הרקע הוא זהוב משובץ בשטרות דולר, כנראה לשדר בשלישית את אותו המסר. במקום החלק העליון של האישה - מופיע שם הספר. בקיצור , כריכה שהיא פאר ההחפצה השובינסטית. ידעתי שבשליפה ראשונה מצאתי את מה שרציתי - ספר מטופש.

הספרנית התבוננה עלייי בתדהמה מהולה באכזבה. "אתה לא תסתדר איתו" - ניסתה בטוב. הסברתי לה שאני מחפש ספר מטופש, מה שרק עודד אותה להתעקש יותר. "אני לא מסכימה לתת לך אותו" - רטנה - "זה פשוט לא בשבילך". וכתחליף היא שלפה ספר מאובק ומקומט ששמרה לי, על איזה איכר ויאטנמי בודהיסטי שברח מפה-אין-כלום לשם-יש-אורז. אכן היה יום לא קל לאותה ספרנית, שניסתה את מיטב הרפרטואר של התכסיסים הפולניים עליי. אבל זה לא עזר לה, היא נאלצה בסוף לוותר. כפשרה לקחתי את הספר המטופש, וגם את הספר המאובק קיבלתי אקסטרא, בתור עונש חינוכי.

הספר הזהוב לא איכזב, ומימש את כל הסופרלטיבים של ספר מטופש. עלילה מלאה בסטריאוטיפים שבלונים, תפניות לא מפתיעות, נשים מבוהלות וחלשות שמצליחות להתגבר על גבר גדול עשיר ואימתני. צחקתי אולי פעם אחת, אבל זה בסדר כי לא ציפיתי ליותר מזה. היו רגעי משבר באמצע הקריאה, היות והספר מגיע לרמות מטופשות גרוטסקיות. אבל הקריאה השתלמה ! בסיום הקריאה, כשניסיתי להיזכר מה היה כתוב בשני הספרים העיוניים שקראתי לפני זה , הבנתי שהכל נמחק. המשימה הושלמה.

בסך הכל נהניתי.

בדרך אגב, הספר מזכיר שוב עד כמה התקשורת הפכה להיות מכלי לאספקת מידע לכלי שרת בידי בעלי הון ובעלי אינטרסים אחרים. יכול להיות שיש כאן רמז לאמפריית התקשורת של רופרט מרדוק, ולכסף הרב שמתגלגל בה, בין השאר באמצעות התחמקות מסיבית מתשלום מיסים. אולי זו אפילו ביקורת סמוייה, או קריאה חרישית למרידה, מוסוות בתוך נחמדות מטופשת וחסרת מטרה לכאורה.”