“את העיניים אפשר לעצום, ואז לא לראות. אבל אי אפשר לעצום את עינו של הלב, כי מה שלא רואה העין מרגיש הלב. והספר הזה יותר מכל עוסק ביצרים, רגשות, אהבה, משפחתיות, כשמעל כל אלו תלוי ועומד סוד גדול אשר קושר את כל בני המשפחה הנפלאה הזו בעבותות חזקות.

את הסוד אפשר לקבור אבל זה- לעולם לא ימות. תמיד תהיה נקודת זמן בה הוא ירים ראשו, ויצוץ שוב במלוא תפארתו. או שמישהו יוציא אותו מקפלי המסתור שלו, או שפשוט החיים עצמם יעוררו אותו.

רגינה, רשל, וניסימו הם אחים. רגינה זה עתה התאלמנה מבעלה איזידור, שהיה בעל מועדון קלפים, וחובב נשים מושבע. רגינה משמשת כציר הראשי בסיפור היפה הזה. העלילה סובבת סביבה, מדירת השיכון הישנה בבת-ים, ואנו למדים על השתלשלות קורות המשפחה שעלתה מאלכסנדריה, והסיפור מתובל פה ושם ( במינון קל, דבר שרק מוסיף ותורם לאוירה, ובשום פנים ואופן לא מעיק) במילים ומשפטים בצרפתית, שפה שהאחים דיברו בבית הוריהם.

התקופה היא שנות השבעים, לא הרבה אחרי מלחמת יום כיפור.

בחלקו הראשון של הספר מתמקד הסיפור בשלושת האחים, ילדיהם, והמשפחתיות. בעבר ובהווה. הסופר פורש בפנינו את מארג היחסים המשפחתיים, מכיר לנו את הדמויות, וכך בעודנו מרגישים חלק מהמשפחתיות, הוא מוביל אותנו למחצית הספר, שם מתגלה הסוד, והספר נכנס לקצב שונה, בו נראה שהיצרים והתחושות פוצחים במחול מטורף ולא נחים.
אהבתי הכל בספר המקסים הזה. ניכר בסופר שבנה את הדמויות שלו בהמון אהבה, הן כל כך חיות בין דפי הספר. אהבתי את שיבושי השפה המכוונים, אהבתי את האנושיות שנובעת מהמון רגישות.

מה שפחות אהבתי זה את העובדה כשסיימתי לקרוא את הספר רציתי ממנו עוד ועוד. הספר הוא ספר ביכורים, ואם כך- כולי תקווה שיהיו עוד ובקרוב.”

“סיפור עלייתה של משפחה ממצרים.
לא הסיפור הסטנדרטי של העולים ממדינות ערב,לא על ייסורי הקליטה או האפליה אם היתה או לא היתה.
בעצם זהו סיפור על משפחה יהודית, אמידה מאלכסנדריה, שנאלצה לעזוב את ביתה ולעלות לארץ עם עליית נאצר לשלטון, ההלאמה ה"סוציאליסטית", שחרכה את מעמד הביניים, היהודים והרפורמה האגררית שנכשלה.
זהו הרקע, להבנת מערכת היחסים הפנימית במשפחה בת חמש נפשות : אב בנקאי, אם עקרת בית ניסימו האח הבכור, רגינה גיבורת סיפורנו ורשל האחות הקטנה היפה והנחשקת על כל רואיה.
כמו בכל משפחה יש נישואין, ילדים שמחות ואבל.
וכמו בכל משפחה, יש סודות.
הסיפור מתרכז סביב נישואי אתי, הבת של רגינה לגידי, כאן בישראל. שבעקבותיו מתגלה הסוד הגדול.
המוטיב העיקרי בסיפור הוא :"ישן מפני חדש תוציאו". כמו אוניה גדולה בעלת אינרציה, יש תהליך של סיבוב והתאמת המערכת למציאות. הן ביחסים בין האחים, הבנים, החתנים והכלות מחד והשפעת הסוד על מערכת זאת.

הסופר עמד בפני הברירה , האם להשקיע בעידון תהליך ההתאקלמות והשינויים החברתיים במשפחה וסביבתה, או להמציא " פצצת אטום קטנה" כדי ליצור דרמה.
הוא בחר באפשרות השנייה והוריד את אמינות העלילה.
לעניות דעתי, ניתן היה להסתפק ב" סוד קטן יותר".

עם זאת משפחה זאת באה מסביבת "אצולה" במצרים, בית מרווח, שתי משרתות, שימוש בשפה הצרפתית כמו בשפה הערבית.
גם בישראל, המוטיב הכלכלי אינו העיקר בסיפור , אלא שינוי במאזן הכוחות המשפחתיים.

ממליץ ליודעי ומביני תרבות העולים מארצות המזרח.”

“ראשית אומר שהספר ריתק אותי. הוא כתוב מצוין וסגנון הכתיבה מעביר בעוצמה את אוירת המשפחה. משפחה עשירה ממצריים שנאלצה לעזוב לישראל. החיים כאן שונים אבל החינוך הצרפתי הקשוח שקיבלו הבנות רודף אחריהן כל חייהן. סיפור המשפחה נראה פשוט שתי אחיות ואח שנישאו במצרים עם בן/בת זוג בעקבות אינטרסים של המשפחה דבר מעצים את המתחים קשים בינהם וסוד גדול ואסור.”

“הנאה מתחילת הספר ועד סופו.
הסיפור מרתק, אופן הכתיבה - עבר ועתיד מעורבים זה בזה, חלקו האחרון המפתיע, וכמובן השפה: עירוב של שפה ספרותית עם שפת הדיבור העממית הרחובית.
מומלץ”