“בחיל האוויר התחילו קורסי הטייס בחו״ל. הקורסים האלה שהתנהלו בצ׳כוסלובקיה התנהלו תחת פיקוח צ׳כי והתרחשו בחצי שנה הראשונהב1948.
המיוחד בקורס הראשון שלימים נקרא קורס -1- ( קורס מינוס אחד) , שכל החניכים היו יהודים ממוצא צ׳כי. שבחלקם עברו את מאורעות השואה ובחלקם שרדו תוך בריחה מצ׳כיה להונגריה והיו כמה וביניהם המחבר, שעלו עם משפחתם , או חלקה לארץ ישראל לפני פריצת המלחמה בעזרת סרטיפיקטים שקיבלו מהבריטים. חלקם שישה- או שבעה מהם היו בוגרי אושוויץ והיו שרידים יחידים , או בודדים ממשפחתם שהושמדו כולם במחנות.
עובדה נוספת ומדהימה בפני עצמה , לכשתמה מלחמת העולם השניה שיחרר חיל האוויר המלכותי RAF את הטייסים הצ׳ כים והפולנים עם מטוסי הספיטפייר שלהם והם הורשו לטוס עמם לארצם. אותם מטוסי ספיטפייר נמכרו לאחר מכן לחיל האוויר. הישראלי תמורת 150.000$, כסף טוב תמורת הטייסת הראשונה של חיל האוויר שנקראה טייסת 101 הקרבית.
חניכי הקורס הראשון התאמנו כדי לטוס על מטוסי האויה 160. מטוסים תוצרת צ׳כיה שהיו דומים למסרשמיט 110 הגרמני. אולם היו אלה מטוסים קשים להטסה , בלתי יציבים ונוטים להתרסק בנחיתות.
המטוסים הראשונים מסוג זה הגיעו לארץ במאי 1948 ושימשו את הטייסים המתנדבים בזרים שבאו לארץ ועצרו בעזרת מטוסיהם את הפלישה המצרית לאשדוד, עד גשר - ״עד הלום״ ששם נעצרה הפלישה והחלה הנסיגה המצרית.המחיר היה נורא וכבר בקרב הראשון חיל האוויר איבד חצי מכוחותיו , שלושה מטוסים שהתרסקו ואבדו עם טייסיהם.
הידוע ביניהם הי מפקד הטייסת מודי אלון.
טייסי קורס 1- הגיעו לארץ לאחר הכרזת המדינה והחלו להשתלם בקרבות אוויר בבסיס החיל במחנה סורקין. כאמור קורס זה שזכה לכינוי הקורס הצ׳כי, כלל 22 טייסים. ובבואם לארץ חולקו בין הטייסות הקלות של חיל האוויר- טייסת הנגב, טייסת הגליל והטייסת הקלה. בין המפורסמים שנכללו בין בוגרי הקורס ניתן למצוא את ג׳ו אלון, שהגיע לדרגת אלוף משנה ומפקד בסיס , לימים שליח חיל האוויר לארצות הברית שנרצח בשנת 1973 בידי בני עוולה. גם המחבר ידוע בתור טייס מצליח ולאחר מכן למהנדס החיל שהיה אחראי על פיתוחי אמל״ח לחיל עד שעמד בראש מחלקת פיתוח אמצעי לחימה בדרגת תת אלוף.
הערה קטנה בנוגע לספר,מידי פעם המחבר מביע את דעתו הקשה בנוגע להתנהגות חיל האוויר אל בגרי הטייסת, לדעתו התנהגות קטנונית וקנטרנית שלא פעם גורמים להעלאת סימני שאלות על מערכות היחסים בין מפקדי החיל למיניהם למסכנים בוגרי אושוויץ שמספרם פחת והלך בגלל תחזוקה לקויה של המטוסים ותאונות אוויריות שלא היו מחוייבות המציאות.
ספר טוב וקריאה קלה לספר מגלה טפח ומסתיר טפחיים.
טוביה”