“קן פולט כתב ספר ריגול מותח בעקבות כמה שורות בעיתון. הבן אדם גאון. כמה שורות בעיתון מציתות לו את הדמיון.

הספר מבוסס על אירוע אמיתי. לא אציין איזה, כדי לא לפגום בהנאת הקריאה. בהקשר לכך, לגבי דידי, תמיד אעדיף מעיון בגב הספר לפני קריאתו. לפעמים נחשפים שם פרטים מהעלילה. בנוסף, קריאה בספר ללא כל רקע, מוסיפה לדעתי להנאה.

הספר נכתב כאשר עדיין היה עימות בין ברה"מ וארה"ב, ולכן מעניין לחזור לתקופה זו.

הקריאה בספר מומלצת, לא רק בגלל שהוא מותח, אלא גם בשל העובדה שהגיבור הוא ישראלי, והעלילה קשורה בסכסוך שמלווה את חיינו. עובדה זו מקלה על הקורא מבקש להעמיק בהיכרותו עם הדמויות המובילות בעלילה.

הערה נוספת, גם כאן פולט קצת חורג, בלשון המעטה, מגבולות ה"היתכנות התיאורטית". לא פעם חשבתי "זה לא הגיוני". אנשים מחלימים באורח פלא מפציעות חמורות. תיאורי חוויות הסוכן היהודי בתקופת השואה מופרכות לדעתי.”

“"אני לא חושב שהם יודעים מה אנחנו עומדים לעשות... אבל אם הם כן יודעים, ייתכן שנצטרך להיווכח כד כמה אנחנו קשוחים באמת" (עמוד 255).

הספר "כפול שלוש" (הטוצאת מודן, 1979) מאת קן פולט מתרחש בשנת 1968. המלחמה הקרה בשיאה ועל איש אחד מוטל להבטיח את ביטחונה של מדינתו לתמיד. גיבור הספר הוא נתניאל "נט הפיראט" דיקשטיין.

"דיקשטיין הצטרף לצבא הבריטי ב-1943, לחם באיטליה, הועלה לדרגת סמל ונפל בשבי בלה-מולינה. אחרי המלחמה למד לשונות שמיות באוניברסיטת אוקספורד. ב-1948 עזב את אוקספורד מבלי לסיים את לימודיו ועלה לפאלסטינה, שם החל כמעט מייד לעבוד למען המוסד.
תחילה היה מעורב בגניבה וברכישה של כלי נשק למדינה הציונית. בשנות החמישים הכין מבצע נגד קבוצת לוחמי חירות פאלסטינאיים שנתמכו על-ידי המצרים ופעלו ברצועת עזה, והיה אחראי אישית להטמנת פצצת המלכודת שהרגה את קומאנדר עלי. בשנות החמישים המאוחרות ושנות השישים המוקדמות עמד בראש חוליית מתנקשים שצדה נאצים נמלטים. הוא עמד בראש פעולת חבלה נגד מדעני טילים גרמניים שעבדו במצרים בשנים 1963–1964.
בתיק שלו, בסעיף "חולשות", כתוב: "לא ידועה אף אחת"" (עמוד 87).

כאשר אינו פועל מעבר לקווי האויב מתגורר דיקשטיין, איך לא, בקיבוץ ומגדל ענבים. דיקשטיין מצטייר בספר, ולמעשה מרוב יחס אוהד עיצב פולט גם את שאר הישראלים בספר באורח דומה, כגבר המשולם. נחוש, אמיץ ומהיר כברק. מי שיקרא את קטעי הפעולה יסיק כי דיקשטיין למד בצבא הבריטי ובמוסד לא רק את שיעורי ה"שלוף –דרוך – תירה" המקובלים כי אם כיצד להיות המהדורה העברית והזועמת של פאטריק קים, איש הקארטה בעל הידיים המסוקסות. כאשר אומר לו מפקדו פייר בורג, ראש המוסד, כי "אנו חייבים שיהיו לנו כלי נשק גרעיניים" (עמוד 43), מבין דיקשטיין כי עליו לגנוב פלוטוניום בכמות מספקת למספר פצצות גרעין. הוא יוצא למרוץ נגד הזמן במטרה להשיג את תכנית הגרעין המצרית.

מסעו חוצה ימים ויבשות ויחייב אותו לגייס את כל כוחותיו. אך אל חשש, דיקשטיין הוא מן הקשוחים היודעים לקלוע באקדח ורובה אל חוט השערה ולהם זוג אגרופי פלדה. כשהוא מוביל את הכוחות המיוחדים של המוסד לפשיטה אי אפשר לעצור אותו: "דיקשטיין זינק. הוא ירה עוד לפני שנחת. שני גברים עמדו בסמוך לרגלי הסולם. הוא ירה בהם תחילה. היריות מבחוץ התנשאו לקרשצ'נדו. דיקשטיין פנה בחצי סיבוב מהיר, ירד על ברך אחת כדי להוות מטרה קטנה יותר וריסס את הפדאיון הניצבים לאורך הקירות. לפתע נשמע עוד רובה, כאשר שי עלה מלמטה; ואז יצב פיינברג בדלת כשהוא יורה, ודברת פצוע, נכנס דרך דלת אחרת. ואז, כמו לפי אות, פסקו כולם מלירות והשקט רעם באוזניהם.
כל הפדאיון היו מתים" (עמוד 305).

מלאכת התרגום של פועה הרשלג טובה וניכר בכותב כי הוא ביצע עבודת מחקר טובה בטרם החל בכתיבה. כך למשל מוזכר בספר "מייק, ראש היחידה למבצעים מיוחדים"(עמוד 52) ואכן מייק הררי, מפקד אגף "קיסריה" למבצעים מיוחדים במוסד, נחשף בשנות השבעים בשל פרשת לילהאמר. מנגד ראש המוסד הישראלי באותה עת היה צבי זמיר שבהחלט לא התהדר בשם צרפתי דוגמת פייר. אילו היה פולט, שכותב מתח מצוין על-פי רוב, כותב את הספר באורח פחות מתלהב מיכולתם של בחורי ה"ג'יימס בונד כחול-לבן" היה זה ספר מהנה מאוד וחבל. התוצאה לא טובה.

הספר חוטא בשלל סופרלטיבים ציוניים (פולט כמעט שאינו מבקר את ישראל והפועלים בשמה הינם כל יכולים הפועלים תמיד ממניעים אידיאולוגים טהורים וצודקים) ונעדר כל ציניות המחייבת את העוסקים בתחום. לדידי, ההשוואה עם ספריו של מישקה בן דוד (בעברו לוחם ומפקד במוסד) המוסיף מידה בריאה של ספקנות וציניות כמו גם ביקורת וקורטוב של הומור, על פני ספרו של פולט שכותב ברוח ספרו של ליאון יוריס "אקסודוס". כמובן שאין מה לדבר על לה-קארה (וראוי להזכיר גם את פרדריק פורסיית) שספריו כתובים בכישרון רב של סופר גדול ולאו דווקא סופר ריגול, היורד לנבכי נפש האדם כמו גם המרגל ומבין כי עולם המודיעין מורכב בהרבה מן השאלה את מי נחסל ומה נסכל מחר בבוקר. אף שקל להזדהות עם דיקשטיין הספר פשוט לא עובד.”