“כמו בסרט "מגנוליה" כאשר הצרפדעים נופלות מהשמיים היישר לעלילת הסרט "כמעט מפורסמים" של קמרון קרואו עם קצת מהאווירה והעומק של "צל עולם" של ניר ברעם ומעל תחושת המחנק של "איזון עדין".

כך הרגשתי כאשר סיימתי את הספר הזה, אבל נחזור לזה עוד כמה שורות.

2,000,000$ - זהו הסכום ששולם לסופר גארט ריסק הולברג על ספרו הראשון כמקדמה אחרי מאבק עז בין המו"לים הגדולים בעולם הספרות כיום.
יש לנו כאן 944 עמודים שזה בערך 2,118 $ לעמוד.

סיפורנו מתחיל לאחר ש"המאורות" של אלינור קטון זוכה בפרס מאן בוקר 2013. הדיבורים בעולם הספרים מזמזמים את הטרנד החדש.
ספרות פרוזה קצרה עד 300 עמודים - OUT, ספרות פרוזה מורכבת, רבת שנים דמויות אירועים ולפחות 600 עמודים - IN. ככל שהספר גדול יותר - כך טוב יותר.
ואם לא שמתם לב אז מתחילת השנה נוחתים עלינו בארץ ה BIG 5 - המאורות, טלגרף אווניו, הינני, טוהר ועיר בלהבות.
ועד שנתאושש בטח עוד שנה נפגוש גם את החדש של פול אוסטר על 900 עמודיו.
בכל מקרה מה שבטוח הוא שהטרנד הזה ידפוק לי בוודאות את כמות הספרים שאצליח לגמוא ב 2017.

קשה להסביר את העלילה אבל אנסה בקצת פחות מ 900 עמודים :
ה 13.7.77 הוא היום שבו נותק החשמל בעיר ניו יורק למשך 25 שעות עקב פגיעת ברקים ב 4 קווי מתח עיקריים. (גארת לקח את התאריך ל 7.7.77 כי למה לדייק, ממילא הוא כבר מסודר לכל החיים).
במהלך הפסקת החשמל פרצו אלפי שריפות ברחבי העיר עקב הצתות, רכוש רב נבזז מחנויות, המוני אנשים נעצרו בהתפרעויות. קריסה טוטאלית.
מבחינה היסטורית השנתיים שקדמו להפסקת החשמל היו שנים קשות שעברו על העיר ניו יורק. אבטלה, סמים, פשיטות רגל אישיות ותאגידיות, היפים, גראפיטי, הפאנק, תחושת האובדן והאין מוצא שולטות באוויר.
זו בגדול האטמוספרה שלתוכה יצק הסופר את הסיפור על גיבוריו כאשר הפסקת החשמל היא האורגזמה של הספר וכל השאר הוא המשחק המקדים. ותאמינו לי מדובר על משחק מקדים רב שנים ורבדים.

לקח לי קרוב ל 3 חודשים לסיים את הספר הזה (תוך כדי הקריאה, הצלחתי לדחוס עוד שלושה ספרים במקביל : הבת הסודית, "קרבת דם" של מתן חרמוני וש"משהו יקרה" של יאיר אגמון).
לשמחתי המבנה שלו המחולק ל 7 חלקים מאפשר לקרוא אותו בחלקים ולא כמקשה אחת.

מדובר על ספר שאפתני מאוד. יש משפטים ופסקאות שבהחלט מעידים על סופר מוכשר.
אפשר בקלות לטעון שהספר מנופח מידי ושהיה ניתן לחתוך ממנו שליש אבל אין לי מושג מה אני הייתי מוריד (גארת : "אולי אני אוריד כאן כמה פרקים" העורך - "אין בעיה אבל נוריד לך מהמקדמה").
אפשר לטעון שהוא פומפוזי מידי ("בראש השנה היה פיצוץ של לובן, או סדרת פיצוצים מכותרים בעצים שחורים כמו סדינים שנתפסו בגדר תיל" או "המכוניות בכביש הגישה נראו כמו פנינים מתורבתות באור ירח, או כמו שורה של גחלים מצטננות." דוגמאות כגון אלה יש למכביר.)

אז בידיעה שזהו ספרו הראשון איני יכול אלא להוריד בפניו את הכובע :
על כך שהצליח להקריץ (כמעט רשמתי כאן מילה פחות מנומסת) רומן עב כרס משמעותי ופומפוזי וגם לדפוק קופה בדרך בלי שום קשר לכמות האנשים שתקרא את הספר בסופו של דבר.

ואתם, אם תבחרו לקרוא אותו, תנו לו זמן, לא צריך למהר, אפשר לקרוא חלק חלק, לשקוע בתוך תקופה פחות מוכרת, בה העשירים דפקו את העניים, הלבנים את השחורים, הגברים את הנשים והשלטון את ההמון...בעצם בדיוק כמו היום.”