“WOW!!!
הספר הנוכחי דורש מהקורא סבלנות וסובלנות אבל שווה!
כברת דרך ארוכה עברתי עד שהתחברתי אליו.
הסיפור הזה הוא שירטוט חיים אוטוביוגרפי, של רפאל פולק שנטל את חיו בידיו בינואר 1999.
כשקראתי את הספר הזה במשך השבוע, הצמדתי אליו ספר נוסף מז'אנר שונה. כקוראת מכורה, נדדתי בין שני הז'אנרים, עד ש"בחירתו של רפאל פ." הכריע אותי.
מתי זה קרה? אחרי עמוד 86 בבית הרביעי, ולאחר שרפאל נכנס בבריתו של אברהם אבינו...כשהסבתא רוזה בת מרים, והדודות השתלטו על הבית, וסירסו את אביו הביולוגי, עד כדי כך שהוא הרגיש מיותר, דחוי, מאוים, מושפל ונאלץ להספין את גופתו בחדר עם מייבש הכביסה.
מה הניע את רפאל לרחף בעולם המתים ב-22.1.1999?
האם רפאל נולד עם גן התאבדות? יש גן כזה? או, שמדובר בקור הירושלמי שחלחל והקפיא את התשוקה לחיים?
באף שפה אין מילים שמצליחות לתאר סצנת התאבדות של ילד, דם מדמך!
הספר כתוב בגוף ראשון על ידי רפאל. אך רפאל כבר לא איתנו! אז מי הכותבת? אימו.
ורדה פולק-סאם מגוללת את סיפור חיי רפאל, מנקודת מבטו של רפאל-בנה, עוד בטרם נולד, כשנשמתו טיילה מעל ירושלים בין רחובותיה. הספר סוגר מעגל, כאשר נשמתו עוזבת את גופו – יום ההתאבדות.
וכך זה מתחיל בפרולוג: "אני מרחף בשמי ירושלים אהובתי, עיר הולדתי ובגרותי, ומביט על חיי בפעם האחרונה לפני שאלך בדרך כל בשר. דואה על פני רחוב דגניה, שחזיתו הזקופה והגאה חוסמת שביל יוקרתי הטובל בשלוות עשירים ואחוריו צופים על עמק הסוסים של אלפי, המפריד בין שכונת בית הכרם לגבעת שאול..."
בהמשך הקורא מלווה את רפאל כשהוא קורם עור וגידים ברחם אימו:
"בן 26 שבועות אני זוכר את הזיכרון הראשון שלי.
בן 33 שבועות אני חולם את החלום הראשון שלי.
בן 35 שבועות ריאותי מפותחות לגמרי.
אני כבר בשל לצאת, אבל מתעכב. עדיך לעלות במשקל. אין צורך למהר."...(עמוד 72)
לאחר רעידת אדמה ברחם אימו, שהחל להתכווץ ולהזדעזע, רפאל פרץ מהחשכה לאור העולם ב-8.1.1974 שעה 7:32.
רפאל נולד כשאימו הייתה בת 19. היא נישאה במהירות לאביו, שהיה מבוגר ממנה בעשור פן יתגלה הריונה ברבים. הנישואים נעשו בחופזה, שכן אז לא היה מקובל לשמש אם חד-הורית כמו היום.
רפאל היה ילד מיוחד, מוכשר, גדל בסביבה אוהבת, עם סבתא ואימא מפנקות, אך משברי החיים לא דילגו עליו.
האם התגרשה, האב עזב את הבית, נישא בשנית וחזר בתשובה.
ה"לבד" היה קשה לאימו של רפאל, ואז החלה להחליף גברים כמו גרביים עד שנישאה ליוהנס. יוהנס יליד גרמניה, גרוש + ארבע בנות שנותרו עם אימן בגרמניה.
רפאל אומץ על ידי יוהנס, וחייו החלו לקבל תפנית חיובית, אך לא לאורך זמן, עד שלכל האידיליה הזו הצטרפה אחותו – זהובה. בהמשך, אחותו זהובה הופכת להיות נקודת האור בחייו.
רפאל היה ילד שמן, חווה בגידות, אונס, אהבה נכזבת ולכל הטרדות הללו, הצטרפו פוביות נוספות כמו הפחד לחלות מסרטן, שיוך מיני ועוד.
בד בבד, הוא מטופל אצל פסיכולוג, נוטל כדורי הרגעה, מתגייס לצבא ומתקבל ללהקה צבאית כמתופף. בתום השרות הצבאי הוא טס לניו-יורק ללימודים בסקול מיוזיק, מתגורר עם להקה שאיתה הוא מנגן.
בניו-יורק, הכול נראה נהדר. המוסיקה הופכת עבורו לחיסון מפחד והתיפוף לליבו ונשמתו (עמוד 384)
למרות הצבעים הורודים, שכביכול עטפו את רפאל, קפסולת הזיכרון והמחשבות הטורדניות לא הרפו ממנו, עד כדי כאב פיזי. בעקבות כך, הגוזל נאלץ לשוב ארצה לזרועות אימו.
רפאל ואימו מסתירים את ה"מחלה" מהסביבה ושומרים עליה בסוד כדי שלא יאושפז בבית חולים לחולי נפש.
במהלך חייו הקצרים נעשו מספר ניסיונות התאבדות אך הן לא צלחו עד ש...
עם אביו הביולוגי לא היה לו קשר כמעט, והוא גדל ללא דמות אב צמודה, סוגיה כשלעצמה היוותה עבורו חסך.
בבית הספר הוא התוודה לדניאל – חברת ילדות. כשנודע לו שדניאל יתומה כי אביה נהרג במלחמה, הוא מזדרז להגיד לה "לי יש אבא שלא רוצה לראות אותי... זה כמו אבא מת.... " ודניאל עונה לו בתמימות: " אבא חי זה יותר מאבא מת כי יש סיכוי שעוד תראה אותו"... (עמוד 227)
כשדודו חלה בסרטן התגבר מוקד הפחד שלו לסרטן, ובמה זה התבטא? כשגילה את עמוד השדרה שלו. לאחר שרזה היה בטוח שהממצא החדש בגופו הוא גידול.
רפאל חי בתחושה של חוסר מוצא, עם מצבי רוח משתנים, קשיי שינה וחסר ערך לסביבה, לרבות הלהקה שהיה חבר בה.
מאז לידתו הוא נצמד לשמלתה של אימו או סבתו. הן היו המגן של חייו. ילדותו לוותה ברצף של פחדים, תסמונות דיכאוניות ומחשבות טורדניות.
הסיפור של רפאל נותן בוקס בבטן לכל הורה, מורה, איש חינוך ולמי לא?
הסצנה שאתה פותח את דלת חדרו של ילדך, ומגלה שהוא כבר לא נושם בלתי נתפסת!
אובדן של ילד הוא פצע שלעולם לא מגליד!
לחבורה הזו מתלוות תמיד רגשות אשמה וכעס. מה עשיתי? למה הוא עשה לי את זה? נתתי לו את כל מה שביקש... למה?
משוטטות שלי ברשת מצאתי ש"התאבדות" היא גורם המוות השני בקרב בני-נוער בעולם המערבי!
הקשיים שמאפיינים את גיל ההתבגרות הופכים אותם לקבוצת סיכון.
בישראל מתאבדים כ-400 בני-אדם שמתוכם בין 70 ל-90 צעירים בגילים 15-24.
כל המחקרים שנעשו בנושא זה, מראים שיש ניסיונות ותסמינים מקדימים, אך הם מוסתרים מחמת הבושה.
דיכאון, ירידה במצב הרוח, אמירות ציניות וייאוש-מהוות תסמינים דיכאוניים. היעדרות מהלימודים, שימוש באלכוהול וסמים, הפרעות אכילה, נטייה להתפרצויות והתבודדות-כל אלה מעידים על הצורך בתשומת לב.
מלבד התסמינים, גם אירועים מסויימים בחיים, מהווים גורמי סיכון כגון: גירושים של ההורים, התעללות, ניכור ולחצים חברתיים.
חשוב להתייחס לכל התסמינים הללו בכובד ראש, ולעודד מודעות למצוקה בדגש לנורות האזהרה.
דיכאון זו מחלה מתעתעת כמו כל המחלות שגורמות לכאב, אך אין לה מדדים כמו בדיקת לחץ דם אצל האחות בקופת החולים.
הכריכה משלבת איור של אלינור סאם, בהשראת צילום של ג'וזף קודלקה "אתה המלאך שלי" נהדרת. יופי של בחירה!
לסיכום: "בחירתו של רפאל פ." הוא סיפור עוצר נשימה החודר כל מעטה משוריין.
ספר אנושי, אותנטי, עצוב, מיוחד, עם איכות ספרותית שכתוב בכישרון גדול.
ורדה פולק-סאם במקצועה צלמת ועיסוקה זה ניכר בכתיבתה הצבועה בצבעים.
הכתיבה מלווה בריחות תבשילים מהמטבח היהודי ספרדי משובצים ומתובלים בלדינו מפולפלת. לי זה הזכיר את הילדות, והסופריטו שאימי בישלה כל יום שישי אחה"צ. את הריח הזה אני לא יכולה לשכוח ומתגעגעת אליו.
ממליצה בחום לכל אחד מאיתנו.
בשורה התחתונה: ילד מת לא נשאר מת!
לי יניני”
