שמי גיורא.
רונה הוגה אותו בחן, ברכות, בנועם פרוותי. כי רונה אוהבת את הבדידות שלה מופרת, שלא כמו חתול, שאין לו עניין רב בנוכחות רציפה ותמידית. אני נדרש ללוות אותה, ולו בקשר עין, רצוי במרחק שלא יעלה על הושטת יד.
רונה וגיורא הוא סיפור על צמד של אישה וחתול – מסוג הצמדים שכולנו מכירים, אבל בעצם לא מכירים כלל. זהו סיפור על אינטימיות, על נפש האדם המסוכסכת, על פילוסופיה חתולית ועל מוות. ומעל לכול – זהו סיפור על הניסיונות העצובים והנהדרים למצוא שותף לחיים.
"רונה וגיורא" היא נובלה גרפית הכתובה כמעין מסע של חקר פילוסופי אל נבכי ההתנהגות האנושית; המעשית והתודעתית. קול המספר הוא של גיורא, חתול חד חושים ואבחנה, נדבך נוסף במסורת החתולים הפילוסופיים הספרותיים. הטקסט הוא שלו לגמרי, בעוד רונה, בת האדם שעמה הוא חי, מופיעה באיורים בלבד. לכן מתקיים בנובלה מבט כפול – של החתול גיורא את רונה, ושל הקוראים את רונה וגיורא ומערכת היחסים והכוחות ביניהם.
בתנועה רציפה אך מפותלת, ובמבע אלגנטי אך עוקצני מנסחת ענבר אשכנזי את הפערים בין אורחות החיים של שני היצורים, את היעדר היכולת ליצור שיח משותף, ואת הכאבים והמצוקות שבני האדם חווים משום תפיסות עולמם והתנהלותם. אשכנזי מאירה את הדפוסים, ההרגלים והמוסכמות ומבקרת את ההליכה בתלם, שהיא בלתי נמנעת עבור בני האדם. אך זהו אינו כתב אישום ביקורתי, אלא סיפור נוגע ללב על שותפות גורל, על חברות ודאגה, על היופי שבאפשרויות אחרות ולא מוכרות; סיפור על מסתורין שיכול להיחשף אט-אט רק כאשר זה שמגלה אותו הוא יצור חידתי כמו חתול.
את האיורים בחרה אשכנזי לעשות בטכניקה מעורבת – רישום בעט, וקולאז'ים של גזרי נייר והדפסים. יחדיו יוצרים הטקסט והאיור יצירה שלמה, דיאלוגית ומעוררת מחשבה.