ליפתא, טנטורה ומאות כפרים ערביים אחרים התרוקנו ב-1948 ממאות־אלפי תושביהם, שהיו לפליטים. ישראל הרסה את רוב הכפרים, הפקיעה את רכושם והשתמשה באדמותיהם ולעתים גם בבתיהם לצורך יישוב יהודים.
ספר זה עוסק במחיקת הכפרים המרוקנים ובדחיקתם לשולי השיח הישראלי, נוסף על העלמתם מהנוף. הדבר נעשה באמצעות מחיקה או עברות של שמות הכפרים, הסרתם וטשטוש זהותם במפה, התעלמות מהם ומנסיבות עקירתם במידע הנמסר באתרי התיירות, וקבלת הנישול של כפרים על ידי יישובים יהודיים שנבנו עליהם.
הספר מצביע על אידאולוגיית הייהוד שבבסיס פעולות המחיקה - אידאולוגיה אשר תוצאותיה ניכרות הן בדמוגרפיה ובמרחב של הארץ והן בתודעת אזרחיה. השבת הכפרים המרוקנים לתודעת הישראלים הינה חיונית להתמודדות אמיתית עם שורשי הסכסוך בהווה ולהתוויית הדרך לפיוס עתידי.