״הטבע הפראי הוא המשמר את החיים.״ (תורו)
״עלה בי רצון לומר כמה מילים בעד הטבע, בשבחי החופש המלא של חיי הפרא, לעומת החופש והתרבות שיש בקיום אזרחי גרידא – להסתכל לרגע על האדם כשוכן בעולמו החי כחלק בלתי נפרד מן הטבע, במקום לראותו כחבר בחברה האנושית.
רוצה הייתי ללכת עד הקצה, ולומר אמירה שאין עמה פשרות, שהרי כבר רבים וטובים הם אלופי התרבות ואביריה: הכומר בקהילה והמורה בבית הספר, וכל אחד מכם דואג לכך איש איש בדרכו.
יצא לי במרוצת חיי לפגוש אך אדם אחד או שניים שהבינו לאמיתה את אמנות ההליכה, זאת אומרת את סוד הטיול הרגלי שהיה להם הכישרון הפנימי, אם אפשר לומר כך, להליכה לשם הליכה, לטיול לשם ההנאה שבעצם הדבר.
...זה סודו של הטיול המוצלח. אדם שיושב בשקט בביתו כל הימים עשוי להיות גדול הנוודים, בעוד המטייל האמיתי אינו נווד יותר מן הנהר המתפתל אנה ואנה, אך אינו פוסק לחפש בהתמדה את הדרך הקצרה ביותר אל הים."
(ברגל)
הנרי דיויד תורו, האיש שספריו ונאומיו הניעו את תנועות החזרה אל הטבע, החיים הפשוטים והאקולוגיה ״הירוקה״, היה אחד ממבשרי העידן החדש.
הוא היה פעיל במאבק נגד העבדות באמריקה, סירב לתשלומי מס לא הוגן לממשל שאינו תקין (בספרו ״אי־ציות אזרחי״) ודגל בשמירה וחזרה אל הטבע הפראי (בספרו ״וולדן״).
תורו הושפע בכתיבתו מידידו הקרוב, הסופר ראלף אמרסון ומהוגי דעות מערביים אחרים, אך דווקא ההשפעה של כתבים מזרחיים היא המייחדת אותו.
הוא הסופר שהאדיר את תורות הבודהיזם והזן ושילבן בהגות האמריקאית בת זמנו.
״יצירת מופת שמקומה בספרייתו ובלבו של כל בן העידן החדש.״
(דר׳ ריצ׳ארד שפיגל, מחבר ״העולם האחרון״)