בספר “מינכן” פואמה אחת ארוכה, מרוסקת, המלֻווה בשלושה שירי נעילה מז’וריים.
זוהי פואמה על בדידות, אהבה ושוטטות, על אמונה ועל גלות. הספר, שבונה קול רווי שתיקה, שתיקה הנולדת ממצב הבדידות של יהודי דתי מתבונן בגרמניה – מסתיים בצעקה גדולה של כאב ומחאה, צעקה שיכולה להסביר גם את היציאה לגלוּת.
ספרו הראשון של יאיר אסולין (יליד 1986), “נסיעה”, זכה בפרס ספיר ובפרס שרת התרבות לספר ביכורים (2011). בשנים האחרונות הוא כותב טור קבוע בעיתון “הארץ”.
עתה רואים אור בו-זמנית שני ספרים חדשים שלו: ספר השירה “מינכן” (הליקון) והרומן “הדברים עצמם” (חרגול-מודן).
בני ציפר כתב על יאיר אסולין: “אסולין מצטייר לי פתאום כיורשו של פנחס שׂדה… אסולין, כשׂדה לפניו, מציג במערומיה את מצוקתו הנפשית של האדם, כל אדם”.
בספר “מינכן” פואמה אחת ארוכה, מרוסקת, המלֻווה בשלושה שירי נעילה מז’וריים.
זוהי פואמה על בדידות, אהבה ושוטטות, על אמונה ועל גלות.
הספר, שבונה קול רווי שתיקה, שתיקה הנולדת ממצב הבדידות של יהודי דתי מתבונן בגרמניה – מסתיים בצעקה גדולה של כאב ומחאה, צעקה שיכולה להסביר גם את היציאה לגלוּת.
ספרו הראשון של יאיר אסולין (יליד 1986), “נסיעה”, זכה בפרס ספיר ובפרס שרת התרבות לספר ביכורים (2011). בשנים האחרונות הוא כותב טור קבוע בעיתון “הארץ”.
עתה רואים אור בו-זמנית שני ספרים חדשים שלו: ספר השירה “מינכן” (הליקון) והרומן “הדברים עצמם” (חרגול-מודן).
בני ציפר כתב על יאיר אסולין: “אסולין מצטייר לי פתאום כיורשו של פנחס שׂדה… אסולין, כשׂדה לפניו, מציג במערומיה את מצוקתו הנפשית של האדם, כל אדם”.
עורך: דרור בורשטיין