“שם הספר לא עושה לו שירות טוב. אפילו עושה לו עוול. השם ריקני קצת מול התוכן.
סיפורם של ארבעה חברים המכירים אחד את השני מגיל צעיר. היום הם בשלהי שנות השלושים שלהם. גברים באמצע החיים. הארבעה: קיפ, הנרי, לי, ורוני גדלו באזור כפרי בויסקונסין, בעיירה חקלאית, ל מקום המתנהל עפ"י עונות השנה. כל עונה,ומה שקורה בה. ואם תרצו בתיאור מתומצת של מילה אחת- "חור" כפי שתיאר אותה קיפ.
ארבעת החברים נפגשים לרגל חתונתו של קיפ, וככה מתנהל הסיפור, עכשווי, ומזגזג לדברים שקרו בעבר, כשכל פרק מסופר מפי דמות אחרת.
הסיפור, בגדול, הוא על חברות גברית חברות בת שלושה עשורים, כזו שצלחה משברים, ידעה בגידות,חברות של הדחקת כעסים ובליעת עלבונות, ואולי בעצם כל הנ"ל רק חיזקו אותה. חברות זה עבודה קשה. היא דורשת תחזוקה מתמדת, הזנה, והפרייה הדדית. ללא כל אלו היא לא מתקיימת, וניקולס באטלר מראה לנו בכתיבה מקסימה ובתיאורים כל כך מוחשיים מהי חברות ועד כמה היא יקרה.
הדמויות, שנוצרו ממילים בלבד הרגישו לי שהן בשר ודם.כל אחת בעלת אופי ונוכחת.
הסופר מתאר תיאורי נוף של המקום בצורה כזו מעוררת ומוחשית, כמו שדה דגן זהוב, ,תיאור האיילים העומדים בשולי הדרך,תיאור מזג האויר- במיוחד החורף, על תיאורי הטמפרטורה, והרבה תיאורי מים.
כאלו שעושים חשק לטעום מזג אויר אחר. והתיאורים האלו של המקום, של השדות הנרחבים והמרחבים העצומים, מול החברות הצפופה וההדוקה של הארבעה- מעניקים לספר שיווי משקל מדוייק.
אהבתי.”