“ספר מקסים, התענגתי עליו!
לא נתתי לו מנוח כל עוד התאפשר לי ...
כך זה מתחיל..."מרי מקאליסטר הביטה מבעד לחלון הפנורמי בחדר השינה שלה וידעה: הלילה יהיה לילה האחרון." עמוד 7
חודש פברואר בעיירה מיל ריבר במדינת ורמונט... קר, פתיתי שלג כבדים נחתו על החלונות, ורק הנהר מיל שלא קפא, זרם והתפתל לו בפאתי העיירה, שנמנמה את שנתה.
מרי והחתול הסיאמי-שאם, שהתכרבל לצידה במיטת בית החולים המתכווננת, הביטו מעבר לחלון. עיניה של מרי רותקו אל הסערה שהתחוללה בחוץ... עין אחת כחולה וצלולה, ואילו האחרת אפורה ועכורה...
מרי תכננה באותה עת את הפרידה מהעולם, ממייקל הכומר, מהזיכרונות על אביה, פטריק בעלה, ומשאם החתול הצמרירי ששכב לצידה.
באותן שעות אנשי העיירה היו ספונים בתוך בתיהם, מלבד שני השוטרים, שפילסו את דרכם בניידת המשטרה: קייל הנסן ולירוי אנדרווד.
הספר חולק לשני חלקים ונע על גבי שני צירי זמן: עבר והווה. תחילת הנובלה דווקא בסוף הסיפור ...מרי נוטלת לעצמה את החיים, לאחר שחלתה בסרטן הלבלב.
מיל ריבר הינה עיירה קטנה בורמונט, שקטה, ישנונית, מרכז מסחרי קטן עם מאפיה ובית קפה, אין בה כמעט פשע, או מאורעות מיוחדים, מלבד מספר דמויות שתופסות חלק בעלילה הנוכחית.
קייל הנסן, למד משפט פלילי והיסטוריה באוניברסיטת בוסטון. הגיע לעיירה לאחר שהתאלמן מאשתו אליסון שנפטרה מסרטן השחלות, והותירה אותו עם ביתם המשותפת רואן. ילדה מקסימה ונבונה, שאהבה את בית הספר שהזרימה רוח צעירה לחייהם. קייל וביתו התגוררו בדירה של מפקד המשטרה ואשתו-רות, ששמרה עליה כאשר רואן היה במשמרות בעבודתו.
קלאודיה סיימון, רווקה עם עבר של אישה מאוד שמנה. רוב הזמן במלחמת מול עולם האוכל, ושומרת על גזרתה אחרי שהשילה 45 ק"ג. בעיירה היא מועסקת כמורה, ואף משמשת כמורתה של רואן.
דייזי, רוקחת השיקויים של עיירה, אישה שרוב הזמן עליזה, מוזרה, מתגוררת בקרוואן, ונחשבה למכשפה.
לירוי אנדרווד, אחד השוטרים בתחנה של מיל ריבר. שותף של קייל הנסן, מציצן, חורש מזימות, לא דמות חיובית.
הכומר – האב מייקל או'בראיין, אספן וגנב אובססיבי לכפיות/כפות, ודמות משמעותית בחייה של מרי.
הדמויות הראשיות שתופסות את החלק הנכבד של העלילה הם: מרי מקאליסטר והכומר מייקל או'בראיין.
מרי התגוררה בבית שיש לבן על הגבעה. ממרומי הגבעה היא השקיפה על כל אנשי העיירה. מרי ידעה הכל על כולם, אך לא הייתה מוכנה לפגוש אף אחד מאנשיה פנים אל פנים. האנשים היחידים שהייתה מוכנה לפגוש היו: מייקל הכומר ואת קונור הסבא של פטריק - בעלה.
מרי סבלה מאגורפוביה – חרדה חברתית החל מגיל שלוש עשרה... למה? תצרכו לקרוא...
ומה חשבו עליה אנשי העיירה? עמוד 170: "... הן אמרו שהגברת שגרה בבית הלבן הגדול הייתה מכשפה זקנה ומרשעת, ואף פעם לא יצאה מהבית. הם אמרו שאף אחד לא ראה אותה כבר שנים, שהייתה לה עין רעה, ושהיא רק נשארה כל הזמן בבית והציצה על כולם מהחלון. והם אמרו ששאם הוא חתול מכשפות."
ב-1940 מרי הכירה את פטריק בעלה, שבא ממשפחה עתירת נכסים, במסגרת רכישת סוס מהחווה של אביה. משפחתו של פטריק, הייתה משפחה מאוד עשירה שהתפרנסה ממפעלי שיש משגשגים.
הכומר –האב מייקל או'בראיין, השיא את מרי ופטריק מקאליסטר. בעת שהשיא אותם מה חשב לעצמו הכומר מייקל?
ציטוט עמוד 78: "...הוא זכר שידע, באותו רגע, שנשואיהם יהיו שחורים משחור."
הכומר צדק...לא מעט זמן לאחר נישואיהם, מרי נותרה בודדה בתוך הבועה של עצמה, ואילו פטריק המשך להתנהג כרווק, על כל המשתמע מכך...
ב-1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, והמתקפה של ארה"ב על פרל הרבור, גם פטריק נקרא להתגייס לצבא ארה"ב. פטריק סירב ובמנוסתו חרץ את גורלו... אך לפני שחרץ את גורלו, הוא חרץ גם את גורלה של מרי...
זהו ספר שובה לב, על עיירה קטנה, עם אישה גדולה מהחיים בשם מרי מקאליסטר.
סיפור קולח, קריא, כתוב בשפה פשוטה ונוגעת. יש בעלילה קצת מהכל החל ממערכות יחסים, תובנות, מוסר השכל, הבחירות והחלטות שמתקבלות בחיים, מתן בסתר, גורל וגם רוע לב, קנאה, צרות עין ורשע.
הדמויות בספר ססגוניות, והידוק העלילה סביב הדמויות הראשיות: מרי ומייקל לדעתי נפרס מעולה.
אהבתי את מייקל הכומר והתאהבתי בקונור מקאליסטר – סבו של פטריק, שדאג למרי עד ליומה האחרון.
החיבור שהסופרת דרסי צ'אן ערכה בין דיזי ומרי מעולה ומפתיע. שתי הדמויות הללו היו בודדות ושונות; מרי ברחה מחברת בני-אדם, ולעומתה דיזי, חיפשה חברה אנושית... ההבדל ביניהן איחד אותן "בבדידותן".
לכל דמויות הספר היו סודות אפלים, הסודות צפים אט כטיפות שמן בכוס מים. המיסתורין עוטה על עצמו ארשת מוסברת, באסיפה השנתית של העיירה מיל ריבר.
מה שבטוח שאחר האסיפה השנתית, ודבריו של הכומר מייקל או'בראיין, העיירה לא תשוב להיות כפי שהיתה...
ממליצה בחום עלילה פשוטה, קלילה ונהדרת... מובטחת לכם קריאה נעימה.
כנראה שלא לחינם הספר היה רב המכר של ה"ניו-יורק טיימס".
"הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג טו).
לי יניני”
