“אגדת ילדות כבדיה ספרותית

את קלאופטרה גילמה אליזבט טיילור היפיפייה בעלת העניים הירוקת, לצידה היה ריצ'רד ברטון יפה התואר. מלכת ומלך הקולנוע, היו למרקוס אנטוניוס השליט הרומאי ומלכתו המצרית לבית תלמי. האגדה העתיקה הועצמה לאגדה הוליוודית כשברטון וטיילור התחתנו, ואילו אצלנו הייתה נסיכה אחת עלומה ברניקי שמה, שרק שני אזכורים צנועים הזכירו לי את קיומה, קרם גוף שנשא את שמה, אולי משום שנחשבה ליפה ומסתורית, וידעה את סודות בושם האפרסמון של ים המלח. מאוחר יותר נחשף ארמונה של ברניקי סמוך לכינרת, ומיקמו התחבר אוטומטית לשיר, "על שפת ים כינרת ארמון רב תפארת", אך עדיין חייה של ברניקי היו חידה מסקרנת בעיני, שתמיד בקשתי לשמוע אודותיה.

לעתים ספר חדש מתחבר לאגדת ילדות שלי, כזהו סיפרה של חבצלת פרבר, אהבתה של ברניקי, המהווה הזדמנות עבורי להתחבר לסיפור על נסיכה עלומה, מי את ברניקי, ניסיתי לברר באמצעות חבצלת פרבר ?

בחירתה של פרבר בדמותה של בברניקי לרומן היסטורי, מהווה נתון פתיחה נפלא. ברניקי הייתה המלכה האחרונה ביהודה, שמשלה שלטון משותף עם אחיה אגירפס, יש אומרים שהיה שם גילוי עריות כמקובל בחצרות המלוכה הנכריים, מוצאה היה מבית מלוכה עתיר תהילה וחרפה, בית חשמונאי ובית הורדוס, נסיכה ששילבה תרבות יוונית ורומאית עם תרבות יהודית, פוטנציאל לבינלאומיות, אך גם לבעיית זהות בעיקר מול כוהני בית המקדש, מול פשוטי העם והלאומנים.

הפוליטיקה של רומא הייתה מורכבת כמו תמיד, שליטים כמו קליגולה, קלאודיוס, נירון, אספסינוס, וטיטוס, משלו ומשכו בחוטים, היו שותפים לתככים, ושפכו דמים. הפוליטיקה היהודית הייתה גם מסובכת וגם מסוכסכת, היא הציתה את אש המרד וגרמה לאספסינוס וטיטוס בדרכם לשלטון ברומא, לדכא את המרד ולשרוף את המקדש (טיטוס), מה שלא הפריע לברניקי להיות בעלת ברית של הרומאים ולקיים עבור טיטוס תחרות גלדיאטורים עם שבויים יהודים, ואף להפוך לאהובתו, מהדורה מקומית של קלאופטרה הבינלאומית, לא פלא שהמוניטין שלה במקורות הרומים והיהודים הוא לא משהו.

השם ברניקי עלה כמיתוס באמצעות שירו של חיים גורי על המלכה ברניקי בספר המשוגע ( השיר נכתב על נועה אשכול ).

...אקרא לה ברניקי המלכה
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה
אקרא לה, ברניקי המלכה

ברניקי היא דמות היסטורית נשכחת בתקופה מרתקת, אז למה בעצם הספר של פרבר לא ממש את הפוטנציאל הגלום בדמות ובתקופה, התשובה לכך מורכבת ממספר חולשות המאפיינות את הספר.

התפאורה - הנופים המבנים, והאנשים, המכלול שאמור לייצר אווירה הכרחית לרומן היסטורי, מתואר בצורה פושרת שלא הצליחה לחבר אותי לתקופה, בעיקר אלכסנדריה והמגדלור שלה בכניסה לנמל שנחשב לאחד מפלאי עולם, כשקראתי את תיאורם, אמרתי איזו החמצה גדולה.

הרעיונות הגדולים, כמו הנצרות, או הפילוסופים היווניים באלכסנדריה, יהדות לאומית מול יהדות חילונית מתבוללת, כול אותם מתחים מרתקים לא באים לביטוי משמעותי בספרה של פרבר.

הדמויות המרכזיות של הרומן, בעיקר של ברניקי, נעדרות עומק, התחושה היא של דמות חלולה, נטולת כובד, וקשרי הגומלין בין הדמיות לא ממש משכנעים.

העלילה עצמה, נטולת מימד מתח, ומימד של זרימה הכרחי, ברומן הזה קיים פוטנציאל וניסיון מוחמץ, של תיאור אחרית הבית היהודי וסוף מלכות בית הורדוס וחשמונאי, כמצב של שעון מתקתק לאחור, ובו מרחפת שאלה גורלית, האם ניתן היה למנוע את הסוף ?

לזכותו של הספר יאמר, שהוא כמו נגטיב ספליט בריצה, מתחיל איטי, ומעורר פיהוק, והחל מהחלק השני הוא משתפר ומתעורר, בקצב ובעניין, כמו כן ניכר כי פרבר קיימה תחקיר רציני לתקופה, הבא לביטוי בניתוח יפה של האינטרסים הפוליטיים בין הדמיות הרבות שברומן.

השפה, שאמורה לייצר רובד נוסף של הנאה, היא פשוטה וממש לא מעניינת ולעתים לא אמינה, ומהווה החמצה נוספת לספר שמתיימר לסחוב כחמש מאוד עמודים, אך לצערי אין קשר בין גודל הספר לאיכותו, מה שמוסיף לאכזבה הכוללת מהרומן. ברניקי אולי נגאלה מהשכחה באמצעות הרומן של פרבר, שבראה אותה כדמות רדודה, המעוררת דילמה, שכחה או רדידות, מה גרוע יותר ?


-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני אקרא לה ברניקי המלכה
בשל עיניה הירוקות ושערה הפחם
וראשה הנכון שלא
הוכתר מעולם.
אני אקרא לה ברניקי המלכה
בשל אצבעותיה הארוכות
וגזרתה הדקה, בשל השביר כל כך
והנדיר כל כך, אקרא לה ברניקי המלכה.
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה
אקרא לה, ברניקי המלכה
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה
אקרא לה, ברניקי המלכה”

“המילה היסטוריה נגזרת מהמילה STORY או סיפור.
סיפור טוב משאיר רושם על הקורא ומעורר מחשבות והירהורים.
אומרים שהלקח הכי נכון מההיסטוריה הוא שאי אפשר ללמוד ממנה. לדעתי הדבר נכון בחלקו, אם כי הלימוד הוא בהחלט סובייקטיבי כמו הסיפור על העיוורים שמיששו פיל.
אין ספק ספר זה הוא סיפור מרתק על תקופה, כשבריניקי היא מין חוט מקשר , אותנטי שלה.
לפעמים באמצע קריאת הספר חשבתי כי אני מציץ בעיתון, שיש בו הכל, מהלכים מדיניים, פרשנות עליהם, דפי האמצע שעוסקים ברכילות, (התפלאתי שלא היו שם פירסומים על דוגמנית שלא שרתה בצבא אבל שכבה עם חצי הוליווד ולעת זיקנה נזכרה בישראליותה), שחיתות שילטונית, שנפתרת בלי בג"ץ, אלא עם השלמה איתה, ולבסוף דיכוי מרידות והפרעות לסדר וזה אפילו בלי "בצלם".
המבט של הכותבת רחב, מעמיק ומציג אולי לקחים שעשויים להיות לא נעימים לחלק מהקוראים.
ואולי לסיפור עצמו. ברניקי היא נצר חשמונאי לתערובת של שושלת הורדוס הגדול וצאצאיו עד לדור הנכדים.
אביה הוא אגריפס הראשון. בגיל 13 היא נשלחת לאלכסנדריה להינשא למשפחה שאחד האחים שלה הוא פילון הידוע והמוכר.
אלכסנדריה היא לאחר השריפה הגדולה, אבל עדיין גדולה בכל מובן, פיסי, מסחרי כלכלי, ובעיקר תרבותי.
כעבור שלוש שנים היא חוזרת כאלמנה לבית אביה ומשודכת לדודה.
הפעם, לאחר חמש שנים, היא מתאלמנת עם שני ילדים.
כאן אני מבקש לא לדאוג, לה ולילדים. זאת משפחה עשירה והיא אישית עוברת לרומא, הילדים נשארו עם הסבתא בירושלים.
ברניקי חוזרת לארץ ישראל לשלוט יחד עם אחיה על ממלכת הגליל. המעונינים יכולים לקרוא תקציר עלילותיה בגוגל.
הרומן המתוקשר ביותר באותה תקופה הוא עם..טיטוס.נכון, זה שבהמשך מחריב את בית המקדש.
למה נזכרתי בדוגמנית ההיא , לא יודע , למוח יש היקשים משונים.
אבל אין זה עיקר הספר, אלו העמודים הפנימיים של העיתון ומדור הרכילות.
הספר פורש מערכת יחסים של ממלכה קטנה שנשלטת ותלויה במעצמה גדולה , רומי.
רומי עושה כרצונה בישראל. ממליכה שליטים, מחליטה על דרג השליטה: האם יהיה מלך נתין או עצמאי, האם ימונה מעליו נציב. ואפילו קובעת אם הגיע הזמן להחליף כהן גדול.
הקו המנחה של מדיניותה הוא " שקט תעשייתי". שהמיסים יגיעו בזמן, ואיך פרפרזה על דברי דודי ז"ל מיהו העובד הטוב : "מדינת החסות הטובה ביותר היא זאת שלא שומעים עליה".
הנתינים , מעורבים בתהליכים אלו על ידי: שתדלנות, תככים,קשרים בשלטון הרומי,מהלכים פוליטיים מורכבים או פשוטים.
לכן בהחלט יתכן מצב שבו יש מהומות בארץ שבהם מעורבים יהודים, שומרונים ואפילו גם עובדי אלילים,ימצאו משלחות של כל השלושה ברומא לחלות פניהם של הסנטורים, הקיסר ואחרים כדי להטות אותם לטובתם.
מוכר, מאיזה שהוא מקום?
לא חסר שתדלנים למען עצמם. חלקם אף בוחר בהתיוונות וחינוך רומאי, כאמצעי לקבל טובות הנאה ברומא או איזה זיכיון בישראל, על ידי הפגנת לויאליות.
מערכת השיקולים של כל הגורמים , אינה נעדרת ממד אישי ותועלתני.
ואיך אפשר בלי..שחיתות ותאוות בצע.
השחיתות מתחילה מתהליכים חוקיים. לדוגמה, ברניקי ואחיה אגריפס השני,שוקלים להטיל מס על בחירת הכוהן הגדול, תהליך שנמצא בסמכותם, אולם מחליטים להמנע מכך, כי הרומאים יפקיעו מס זה כי הם מחפשים כל אמצעי כדי למלא את אוצר הממלכה.
השחיתות השילטונית ובעיקר של נושאי התפקידים הדתיים מגיעה לשיא בתקופה זאת,דבר שמתבטא בדיקלום ( דרך אגב,כתוב בתלמוד):
אוי לי מבית בייתוס - אוי לי מאלתן,
אוי לי מבית חנן - אוי לי מלחישתן,
אוי לי מבית קתרוס- אוי לי מקולמוסן,
אולי לי מבית פיאבי - אוי לי מאגרופן,
שהם- כוהנים גדולים,
ובניהם גזברים,
וחתניהם - אמרכלים.
מוכר משהו?

השחיתות יורדת אל המידרג הנמוך יותר, ככל שהמנגנון השילטוני הופך למורכב יותר. השפעתו על התושב בבסיס הפירמידה בולט וקשה יותר.
האבסורד הוא , כי ההתמרמרות של ה"מקופחים" עולה השמימה אם מצמצמים את "זכויותיהם".
נסיים בדוגמה: הכוהנים הגדולים, הדיחו לאט לאט את הלויים מתפקידם ועל ידי זה זכו בחלקים גדולים יותר מהמעשרות.
הלויים הגיעו לידי פת לחם.
אגריפס החזיר את התפקידים ללויים. ואפילו את מדיהם.
הכעס היה של הכוהנים בעיקר על "גזילת המדים".
עכשיו תדמינו כותרות בעיתון של התקופה: " אלמנת אריסטובלוס הכהן:" כל החיים, בעלי טיפח ושמר את הבגדים. ועשיו באו אלו ולקחו את זה ממנו", כואב הלב.
נו , אפשר ללמוד כיצד לקרוא עיתון היום? או כיצד לשמוע הצהרה של פוליטיקאי?
ממליץ מאוד לקרוא את הספר ולהרהר בכתוב בו.”

“הספר הזה הוא דוגמא קלאסית לרעיון מצוין ובעל פוטנציאל אדיר וביצוע בינוני למידי..
כאשר נבחנתי בהיסטוריה א' בכיתה י' החומר שהכי שנאתי היה החומר על בית שני: שיבת ציון,עזרא ונחמיה,הקמת בית המקדש,פרשת השומרונים,הצהרת כורש,[מרד החשמונאים משום מה לא],מלכות הורדוס,הנציבים,וכמובן המרד הגדול,מצדה,ומרד בר כוכבא.את כול אלה [על קצה המזלג] ממש אבל ממש לא אהבתי. לא הבנתי את החומר לא אהבתי אותו הוא לא היה ברור כול כך רחוק מהחיים שלנו היום ,ובעיקר משעמם..!
ואני אומרת את זה בתור אחת שאוהבת מאוד היסטוריה,יושבת על ממוצא של 90,גם להיסטוריה א' הוגשתי על ציון 100. לא הבנתי למה אני צריכה ללמוד את החומר הזה? במה זה יעזור לי? לא עדיף ללמוד משהו מהתקופה האחרונה?
יאמר לזכותו של הספר הזה שהוא הצליח להחזיר לי את העניין בתקופה הזו [באיחור אומנם אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם] כי כמו שחז''ל הכחישו את דמותה של המלכה ברניקי כך גם משרד החינוך העלים את דמותה על עומקי ההיסטוריה.
מי ידע שלטיטוס המציא הרומי שהחריב את בית המקדש הייתה מאהבת יהודייה? מלכה ושליטה לצד אחיה המלך? יפה וחכמה שעמדה לצד הגברים החזקים בתקופתה? הנסיכה היהודית האחרונה?
ברניקי הייתה ביתו של אגריפס הראשון המלך היהודי האחרון על ממלכת יהודה וירושלים,צאצא לשושלת המלכותית של מרים החשמונאית והורדוס הידוע לשמצה. זאת שראתה את תפארתו של עמה ואת חורבנו. שאהבה בכול כוחה מצביא רומאי והעדיפה אותו על בני עמה שלה שעמדה לצד הגברים החזקים בתקופתה שווה בין שווים "קליאופטרה המזרחית" אך יותר מכול ובעיקר רצתה שלום.
עוד דמות נשית וחזקה שנשאבה עמוק על תוך דפי ההיסטוריה.
וגם הספר הזה לא עושה לה חסד במיוחד,ביצוע בינוני למידי לסיפור חיים מרתק, על רקע תקופה מלאת תהפוכות, עושר צבעים, וריחות עם מנהיגים גדולים שקבעה במידה רבה את חיינו היום כאן בארץ הזו.
לא אהבתי את הכתיבה שהייתה קלילה מידי בלי לרדת לעומק של הדמיות למניעים ולמחשבות שלהם,תיאורי הנוף הניתנים לשיפור. משפטים שחוזרים פעמיים ברצף שמצביעים על עריכה ממש גרועה. תיאורים דלים ועלובים של האנשים מסביב,רגשותיהם ומחשבותיהם. הכול הרגיש לי חד צדדי בלי עומק או נפח,פשוט מידי בלי שפה גבוהה עם מילות סלנג מודרניות לחלוטין שעושות לספר הזה פשוט רע. נקודת האור היחידה בספר הזה הייתה המחקר ההיסטורי הרב שהושקע בו שניכר בהחלט בעלילה.
למרות הכול הספר עדיין קריא ומושך מצליח לסחוף בעיקר בזכות סיפור חייה של ברניקי עד הסו,אפשר לקרוא בעיקר כדי להכיר את סיפורה של עוד דמות נשית וחזקה שנעלמה מדפיי היסטוריה.”