“אגדת ילדות כבדיה ספרותית
את קלאופטרה גילמה אליזבט טיילור היפיפייה בעלת העניים הירוקת, לצידה היה ריצ'רד ברטון יפה התואר. מלכת ומלך הקולנוע, היו למרקוס אנטוניוס השליט הרומאי ומלכתו המצרית לבית תלמי. האגדה העתיקה הועצמה לאגדה הוליוודית כשברטון וטיילור התחתנו, ואילו אצלנו הייתה נסיכה אחת עלומה ברניקי שמה, שרק שני אזכורים צנועים הזכירו לי את קיומה, קרם גוף שנשא את שמה, אולי משום שנחשבה ליפה ומסתורית, וידעה את סודות בושם האפרסמון של ים המלח. מאוחר יותר נחשף ארמונה של ברניקי סמוך לכינרת, ומיקמו התחבר אוטומטית לשיר, "על שפת ים כינרת ארמון רב תפארת", אך עדיין חייה של ברניקי היו חידה מסקרנת בעיני, שתמיד בקשתי לשמוע אודותיה.
לעתים ספר חדש מתחבר לאגדת ילדות שלי, כזהו סיפרה של חבצלת פרבר, אהבתה של ברניקי, המהווה הזדמנות עבורי להתחבר לסיפור על נסיכה עלומה, מי את ברניקי, ניסיתי לברר באמצעות חבצלת פרבר ?
בחירתה של פרבר בדמותה של בברניקי לרומן היסטורי, מהווה נתון פתיחה נפלא. ברניקי הייתה המלכה האחרונה ביהודה, שמשלה שלטון משותף עם אחיה אגירפס, יש אומרים שהיה שם גילוי עריות כמקובל בחצרות המלוכה הנכריים, מוצאה היה מבית מלוכה עתיר תהילה וחרפה, בית חשמונאי ובית הורדוס, נסיכה ששילבה תרבות יוונית ורומאית עם תרבות יהודית, פוטנציאל לבינלאומיות, אך גם לבעיית זהות בעיקר מול כוהני בית המקדש, מול פשוטי העם והלאומנים.
הפוליטיקה של רומא הייתה מורכבת כמו תמיד, שליטים כמו קליגולה, קלאודיוס, נירון, אספסינוס, וטיטוס, משלו ומשכו בחוטים, היו שותפים לתככים, ושפכו דמים. הפוליטיקה היהודית הייתה גם מסובכת וגם מסוכסכת, היא הציתה את אש המרד וגרמה לאספסינוס וטיטוס בדרכם לשלטון ברומא, לדכא את המרד ולשרוף את המקדש (טיטוס), מה שלא הפריע לברניקי להיות בעלת ברית של הרומאים ולקיים עבור טיטוס תחרות גלדיאטורים עם שבויים יהודים, ואף להפוך לאהובתו, מהדורה מקומית של קלאופטרה הבינלאומית, לא פלא שהמוניטין שלה במקורות הרומים והיהודים הוא לא משהו.
השם ברניקי עלה כמיתוס באמצעות שירו של חיים גורי על המלכה ברניקי בספר המשוגע ( השיר נכתב על נועה אשכול ).
...אקרא לה ברניקי המלכה
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה
אקרא לה, ברניקי המלכה
ברניקי היא דמות היסטורית נשכחת בתקופה מרתקת, אז למה בעצם הספר של פרבר לא ממש את הפוטנציאל הגלום בדמות ובתקופה, התשובה לכך מורכבת ממספר חולשות המאפיינות את הספר.
התפאורה - הנופים המבנים, והאנשים, המכלול שאמור לייצר אווירה הכרחית לרומן היסטורי, מתואר בצורה פושרת שלא הצליחה לחבר אותי לתקופה, בעיקר אלכסנדריה והמגדלור שלה בכניסה לנמל שנחשב לאחד מפלאי עולם, כשקראתי את תיאורם, אמרתי איזו החמצה גדולה.
הרעיונות הגדולים, כמו הנצרות, או הפילוסופים היווניים באלכסנדריה, יהדות לאומית מול יהדות חילונית מתבוללת, כול אותם מתחים מרתקים לא באים לביטוי משמעותי בספרה של פרבר.
הדמויות המרכזיות של הרומן, בעיקר של ברניקי, נעדרות עומק, התחושה היא של דמות חלולה, נטולת כובד, וקשרי הגומלין בין הדמיות לא ממש משכנעים.
העלילה עצמה, נטולת מימד מתח, ומימד של זרימה הכרחי, ברומן הזה קיים פוטנציאל וניסיון מוחמץ, של תיאור אחרית הבית היהודי וסוף מלכות בית הורדוס וחשמונאי, כמצב של שעון מתקתק לאחור, ובו מרחפת שאלה גורלית, האם ניתן היה למנוע את הסוף ?
לזכותו של הספר יאמר, שהוא כמו נגטיב ספליט בריצה, מתחיל איטי, ומעורר פיהוק, והחל מהחלק השני הוא משתפר ומתעורר, בקצב ובעניין, כמו כן ניכר כי פרבר קיימה תחקיר רציני לתקופה, הבא לביטוי בניתוח יפה של האינטרסים הפוליטיים בין הדמיות הרבות שברומן.
השפה, שאמורה לייצר רובד נוסף של הנאה, היא פשוטה וממש לא מעניינת ולעתים לא אמינה, ומהווה החמצה נוספת לספר שמתיימר לסחוב כחמש מאוד עמודים, אך לצערי אין קשר בין גודל הספר לאיכותו, מה שמוסיף לאכזבה הכוללת מהרומן. ברניקי אולי נגאלה מהשכחה באמצעות הרומן של פרבר, שבראה אותה כדמות רדודה, המעוררת דילמה, שכחה או רדידות, מה גרוע יותר ?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני אקרא לה ברניקי המלכה
בשל עיניה הירוקות ושערה הפחם
וראשה הנכון שלא
הוכתר מעולם.
אני אקרא לה ברניקי המלכה
בשל אצבעותיה הארוכות
וגזרתה הדקה, בשל השביר כל כך
והנדיר כל כך, אקרא לה ברניקי המלכה.
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה
אקרא לה, ברניקי המלכה
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה
אקרא לה, ברניקי המלכה”