“קצת יותר מ 23 שנים אני חיה עם בן הזוג שלי. למדנו יחד בטכניון והיינו באותה קבוצת לימוד. כשנגמר החוזה שלי לדירה בסוף השנה הראשונה הוא הציע לי לבוא לגור איתו בדירה שהיתה שייכת למשפחה שלו. לא היינו זוג, סתם חברים טובים והאפשרות לגור בלי לשלם שכר דירה עם מישהו שאני מסתדרת איתו ולומדת איתו נראתה אטרקטיבית. לא דיברנו על למה ובשביל מה, פשוט חיינו. ככה זה גם נמשך מאז. בשלב מסויים ילדנו ילד ואחר כך גם ילדה וכשיצא גם קנינו בית אבל אף פעם לא דיברנו על טווח ארוך באופן מסודר. היה ברור שיש פה כבוד ואהבה אבל לא משהו שצריך לדבר עליו. רוב החיים המשותפים שלנו מתנהלים במרחב הזה. אנחנו לא מתכננים חופשות אבל יוצאים אליהן. אין לנו שום תכנון כלכלי או מערכת צרכים ורצונות משותפים שאנחנו מחליטים עליה יחד. לכל אחד מאיתנו יש החברים שלו והדברים שהוא אוהב לעשות עם עצמו ובעצמו ואנחנו לא מרבים לשתף בזה. אפילו במה שקשור לילדים אנחנו לא מרבים לקבל החלטות משותפות. כשהיה חשוב לי שהילדים יעברו לבית ספר דמוקרטי והוא פחות רצה את זה לא ניסיתי לשכנע. פשוט ביקשתי ממנו שיסמוך עלי. אני סומכת עליו בכל מה שקשור להתנהלות שקשורה לבריאות שלהם. אני יודעת שזה חשוב לו ובשבילי זה מספיק, גם אם ההתנהלות ברגע מסויים פחות נראית לי. יוצא לי לראות זוגות שמדברים בטלפון עשר פעמים ביום ומשתפים בכל מה שקורה להם ומחליטים הכל ביחד ולפעמים אני קצת מקנאה בהם. מצד שני אני מרגישה שהחופש הגדול שיש לי בניהול החיים שלי אולי לא היה יכול להתקיים במרחב של החלטות משותפות. נוח לי עם זה שברור שהזמן של כל אחד מאיתנו הוא בשליטתו ואני לא צריכה לתאם את כל מה שאני עושה או לדאוג שזה יסתדר גם לו. אני באמת לא יודעת מה עדיף, אני רק לא בטוחה שהייתי יכולה לחיות כל כך הרבה זמן עם מישהו אם זה היה מתנהל אחרת.

הספר הזה מתעסק במידה רבה במרחב ההתרחשויות שלא מדברים עליהן. בעיקר במערכות יחסים אבל גם בעבר ובמידת ההשפעה שיש לו על המשך החיים. שתי משפחות לונדוניות, זוג עם ילדה מתבגרת ועוד זוג, חברים שלהם, שוכרים וילה בדרום צרפת לחופשת קיץ. לתוך הסיטואציה הזאת מתפרצת בחורה צעירה, חשופה מאד, שלא כל כך ברור למה היא הופיעה, אבל הם מזמינים אותה להשאר, אולי מתוך תקווה שהעיסוק בה יחסוך מהם את ההתעסקות בעצמם.

הסיפור הזה יכול היה בקלות להפוך לאיזו קלישאה כי יש בו את כל המרכיבים הנדרשים כדי לייצר כזאת, אבל הוא לא. הוא ערוך באופן מאד מעניין, מה שמייצר תחושת מוזרות ומתח מתמיד, מתח שקט. הסדר בו מוצגות ההתרחשויות מפתיע במידה שגרמה לי לתהות יותר מפעם אחת לגבי הכיוון שאליו הספר הולך. הוא חושפני מאד, חודר אל תוך מערכות היחסים והמוטיבציות של הגיבורים, אבל זה נעשה באופן מאד מיוחד, בנגיעות. זו כתיבה מאופקת ועדינה, כאילו מרפרפת מעל ואיכשהו כל התוך נחשף כתוצאה מזה.”