רבים מאיתנו יודעים על-פה את מילות השירים ' יופיה אינו ידוע' או 'כי האדם עץ השדה', 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', 'איך זה שכוכב', או 'ראיתי ציפור רבת-יופי', ולא אחת שרים את השירים האלו, ורבים-רבים אחרים, בלי לדעת שהם פרי עטו של נתן זך.
שיריו של זך ארוגים ושרוגים ברוח הישראלית ובתרבותה, שפע של מחקרים נכתבו על אודות שירתו, ועדיין, רב בה הכיסוי על הגלוי: מהו יחסה למקום ולזמן הארץ-ישראליים? מהו דיוקנו של הדובר-המשורר העולה ומצטיירת מתוך שיריו? מדוע כה רבים הם הדוברים הלא מהימנים בשירתו? כיצד חותרת שירתו תחת הנורמות והמיתוסים המכוננים של תרבות אירופה, של העם היהודי ושל 'עלילת-העל הציונית'? מהו בעצם העיקרון המכונן של שירתו?
על שאלות אלו ואחרות מנסה מחקר זה לענות באמצעות עיון קפדני בשירי מפתח בקנון שירתו של זך, בשלושה רבדים של הטקסט: התמטי, הפואטי והרטורי.