הנה ברחוב חולף יונתן אפל, צילו מרקד לבדו על קצות-מדרכה, נמוג בעלוות-צל רוחשת עלים, בלחש נושק מעילו לענף.
בסתיו הבתים מקדימים להשחיר, רק שני חלונות עוד קודחים לוהטים בצהוב ומחר ירד גשם, חושב יונתן, מזל שאוכל לאחר לקום.

לא יידרש מרחק רב, עד שיתחוור לו ליונתן אפל - דקות אחדות צף בו אי-מאין ועלה ממורק פעמון-ידיעה, שתכף דברים ישתנו.
שהכל, ייתכן שהכל, מהר, אולי בקרוב.