אתם לא מכירים אותי עדיין, אבל אני המספרת בספר הזה. בני תומס, שמוציא אותו לאור, אומר לי שבמקום הזה ברומן נהוג לתת לקורא טעימה קטנה מן הסיפור הכרוך בין הדפים האלה. בתור מספרת הסיפורים שלכם אני מוכנה לומר שהסיפור הזה מתרחש בג'מייקה בשנים הסוערות האחרונות של העבדות ובשנות החירות הראשונות שבאו בעקבותיהן.
יולי היא שפחה צעירה שחיה במטע סוכר בשם אמיטי, וסיפור חייה הוא שעומד במרכזו של ספר זה. היא הייתה שם כשהשתוללה המלחמה הבפטיסטית בשנת 1831 והיא הייתה שם העת הכרזת ביטול העבדות . בני אומר שאני חייבת לומר שהסיפור הזה מספר גם על אמה של יולי, קיטי, על הכושים שעבדו בשדות המטע, על קרוליין מורטימר, האישה הלבנה בעלת המטע, ועל רבים אחרים מלבדם – רבים מכדי למנותם כאן, אך מה שקרה להם מתועד בזהירות בדפים הבאים.
אולי, מציע בני, כדאי לכתוב שזהו מסע מרתק לאותה תקופה, בחברת האנשים שחיו בה. את כל זה הוא רוצה שאכתוב כדי שהקוראים יוכלו להחליט אם זה רומן שהם עשויים לשקול. חה! אני אומרת לבני, איזה בלבול מוח. די, תן להם פשוט לקרוא אותו בעצמם.
אנדריאה לוי נולדה באנגליה להורים ילידי ג'מייקה וגרה בלונדון כל חייה. לאחר שחיפשה ולא מצאה ספרים על חוויותיהם של שחורים בריטים, ספרים הבוחנים מקרוב את בריטניה, את אוכלוסייתה המשתנה, את דמויותיה הססגוניות ואת מערכת היחסים בין ההיסטוריה הבריטית להיסטוריה של האיים הקריביים, החליטה שתכתוב אותם בעצמה.
ספרה האחרון אי קטן, שראה אור בהוצאת אופוס, זכה בפרס אורנג' לסיפורת, בפרס ווייטברד, בתואר ספר השנה של ווייטברד ובפרס סופרי חבר העמים הבריטי ועובד לסדרת דרמה ב-BBC.
הרומן השיר הארוך היה מועמד לפרס בוקר היוקרתי.