“קרואלה דה ויל היא אחת הדמויות האהובות עליי, בספרות ובקולנוע, אם לא הכי. אני אוהב את סגנונה המיוחד והמאיים, את הרשע שיש בה ועם זאת את המורכבות. שימו לב, בדרך כלל הנבל הוא דמות הרבה יותר מעניינת ומרתקת מאשר הגיבור. לנבל יהיו מניעים שמושכים אותך להתעניין בו, והוא מה שגורם לך לרצות לקרוא.

ניגשתי לקרוא את הספר "101 דלמטים" בציפייה. קראתי כל מילה בשקיקה וחשבתי שמאוד אוהב את הספר. הוא הבסיס למספר סרטי קולנוע. ובכן, לא התאכזבתי, אבל הספר שונה ממה שחשבתי בהתחלה. הוא מקבל ממני 3 וחצי כוכבים, שעיגלתי כלפי מעלה על הרעיון המקורי והיצירתי.

פונגו ומיסי הם כלבים הורים לחמישה עשר גורים דלמטים שנחטפים על ידי קרואלה, שרוצה להרוג אותם לטובת מעיל פרווה, ושני הכלבים יוצאים למסע על מנת להחזיר אליהם את הגורים.
מה שהפתיע אותי זה שכמעט כל הספר, כ-200 עמודים, עוקב אחרי כלבים - נקודת המבט שלהם, הדיבורים ביניהם, הנביחות שבני אדם לא מבינים והכלבים כן. זה גם מה שמאוד מיוחד בספר, כי אני לא שמעתי על עוד ספר שמסופר על כלבים! פונגו ומיסי מבקשים מהכלבים בעיר לחפש את הגורים שלהם, וכל הכלבים באזור נרתמים לעזור, והם מעבירים מסרים אחד לשני עד הסוף. כשקראתי את הספר המסע התיש אותי והלחיץ אותי, לחץ מסוג שונה – אני לא אוהב את הסגנון הזה כמו "לאסי", שזה בעל חיים שצריך לשרוד לבדו ברחובות בפרק זמן ארוך יחסית. לי פחות נוח לקרוא את זה, ולמרות זאת נהניתי מדמיונה של המחברת.

אפשר למצוא עומק בעלילה, ולזהות ערכים כמו נאמנות ועזרה הדדית הבאים לידי ביטוי בספר, ולהבין את חשיבותם בחיים. כמו כן גם מנגד יש את האכזריות והאגואיסטיות של קרואלה, וכיצד רצונות של בני אדם לא תמיד מתגשמים, לטוב ולרע.

לסיכום, אם אתם מחפשים ספר עלילתי נדיר ומקורי על כלבים, או שמעניין אתכם לקרוא את המקור לסרט 101 כלבים וגנבים – מומלץ.”