יאיר רביד, המוכר בקהילת המודיעין ובלבנון כ"אבו דאוד", פורס בפנינו בסיפורו האישי והאותנטי תקופה סוערת ומרתקת ביחסי ישראל עם הנוצרים בלבנון, שהחלה בתחילת שנות השבעים עם כפרים נוצרים בדרום לבנון כמשקל נגד לנוכחות הכוחות הצבאיים הפלסטינים, נמשכה דרך הברית שנכרתה עם הנוצרים בצפון לפני מלחמת לבנון הראשונה ובמהלכה, והסתיימה בנסיגה חפוזה של צה"ל מלבנון תחת לחץ מתקפות חזבאללה.

הספר חושף שוב - והפעם מפי בר-סמכא מוערך, המכיר היטב את השפה והמנטאליות הלבנוניות, את האיוולת המדינית והצבאית של ישראל, בהובלת שר הביטחון שרון, בנסיונה להשליט סדר חדש בלבנון, בלי להבין ולהפנים את המרקם העדתי השברירי במדינה ואת היותם של הנוצרים משענת קנה רצוץ.
מבין השורות עולה גם ביקורת קשה על התנהלות גופי המודיעין של צה"ל ו"המוסד", אשר לא נדונה ונחקרה לעומק עד היום והובילה לשקיעה בביצה הלבנונית תוך כדי התנהלות, שאינה עולה בחלקה בקנה אחד עם אמות מידה מוסריות ומקצועיות מחייבות