דו"ח מדעי יבש או דמיון ספרותי מהמם, זאת השאלה ששואלים את עצמם מליוני קוראיו של קרלוס קסטנדה בעולם כולו. תהיה האמת אשר תהיה, קסטנדה יוצא עטור - זרים. אם אמנם הוא מספר את האמת התעודית על עצמו ועל דון חואן, הרי הוא אנתרופולוג גדול, וספריו הם תעודות מדעיות ממדרגה ראשונה ואם זאת"רק" אמת דמיונית, הרי הוא סופר גדול. קסטנדה עצמו,אף שהוא טוען כי כל ספריו הם אמת לאמיתה וכי הדמויות שלו הם אנשים חיים וקיימים, אינו מסייע בפיזור הערפל האופף אותו, את גיבורו דון חואן - שאיש מלבדו לא פגש בו מעולם - ואת יצירתו הספרותית בכלל. ה'מסע לאיכטלאן' הוא ספרו השלישי של קסטנדה . בספר זה מתאר קסטנדה, באמצעות פגישותיו עם חואן מאטוס, חכם - מכשף מקסיקני קשיש, עולם מוזר ומושך, תרבות של חיים ומושגים השונים מאלה של המערב הנבוך, המחפש תשובות הגיוניות וכאלה שמעבר להגיון לנבוכותיו, לתסכוליו ולאכזבותיו. בכשרון כתיבה סוחף מלביש קסטנדה במלים את החוויות החדשות המסתוריות שהוא חווה בחברת ידידו ומורו ; את השעורים, את חיזויי העתיד, את תרגילי הרצון והגוף, את המסות והמבחנים הקשים, את אותות הפשוטים ועם זאת גם מסתוריים, את החזיונות המופלאים ואת האירועים נוראי - ההוד שבאמצעותם מכין דון חואן את המחבר למשימה של תפיסת העולם והדברים כפי שהם, במקום תיאורם במלים, במוסכמות, ברעיונות קבועים - מראש ובעגה שחוקה. במסעותיהם המרתקים של דון חואן ושל קסטנדה, במדבריות מקסיקו, ובשיחותיהם, ימצא הקורא המבקש לרדת אל חקרי נפשו שלו וזו של זולתו, תשובות רבות שמעולם לא העלה בדעתו, או שלא נתן לעצמו דין וחשבון מלא עליהן.