“עטיפת הספר משכה את עיני בספריה ,וכאשר פתחתי את הכפולה הראשונה -נפרש לפני- איור -מעין מפת שולחן רקומה מ-מקרמה -כמו פעם של הסבתות והאמהות שלנו,איור חום בהיר בצבעים גאומטריים עדינים,המשכתי הלאה ,וזהו !!!
מהדף הראשון -נשביתי בתוך רשת החוטים הדקים של האיורים .

הסיפור מתחיל כך:

"על גבעה לא גבוהה מנייר
בתוך בית קטן מנייר
עם רעפים מנייר וקירות מנייר,
וילונות מנייר,
גרה אשה קטנטנה מנייר –
גברת מגזרת…"


מי היא "גברת מגזרת"?

גברת מגזרת חיה לבדה בבית עשוי נייר,היא מנקה את ביתה, משקה את גינתה שכולם עשויים מנייר. שני כלים יש לה בחייה: נייר ומספרים. את המספרים היא שומרת בקופסת נייר נעולה במפתח מנייר. אולם הבדידות והעצבות נמצאים בחייה.
יום אחד כשהרוח מביאה לביתה נייר לבן ושלם היא מתחילה להגשים את חלומותיה. היא גוזרת מהנייר כדור פורח ומרחפת בו,היא גוזרת סירת מפרש ושטה בה,היא תופרת לעצמה שמלת נשף כדי לערוך מסיבה לעצמה,אבל ,תמיד תמיד כשסיימה איזושהי הרפתקה - היא עצובה וכל-כך בודדה .....
רק כשהיא גוזרת מפיסת הנייר האחרונה אפרסק, ובייאושה משליכה את הגלעין לחצר – מתרחש הנס. בחצרה עולה וצומח עץ ענק – שעלעליו הם דפי נייר. גברת מגזרת ממלאה את חצרה בבעלי חיים רבים :כלבים, חתולים,ארנבונים,קיפודים, ציפורים,ג'ירפה אחת ואריה אחד ששואג אבל לא טורף.
בהמשך היא גוזרת בית-ניר אמיתי-עם רעפים,קירות, וילונות,רהיטים ,והכי הכי עוגת שוקולד חמה מנייר שמחכה על שולחן המטבח.

וכשכבר התעייפה -ביקשה גברת מגזרת מאחת הציפורים לעוף עם בית -הניר החדש ולהניח אותו בראש הגבעה הסמוכה-מול ביתה ,ולהפתעתה יוצא מהבית מר -נייר, ומברך אותה לשלום .....ויש עוד התפתחויות ....

לא יצאתי מגדרי בקריאת טקסט העלילה ,נראה לי קצת בנאלי וסתמי,אבל מה שעושה את הספר למיוחד הם האיורים -מגזרות -הנייר של נעמי שפירא .

{ואין זה דבר מובן מאליו לעצמי - שיש לי שתי ידיים שמאליות בכל הקשור למלאכות -יד,אוי,כמה שנאתי את שיעורי -המלאכה לבנות בעממי.
טוב!- לא יצא מזה עד היום לגבי.
לכן שאני אתפעל ואצא מגדרי מול יצירות מגזרות-נייר-זה רחוק מהמובן מאליו }....

כל דף וכפולתו -מציג מראה תלת -מימד של מגזרות -נייר שהשאיר אותי עם פה פעור ולסת שמוטה: מהיופי,המיוחדות, הייחודיות,והנפלאות ממה שאפשר לעשות באמצעות טכניקה זאת. חשתי כמו עליסה בארץ הפלאות בצלילתה לתוך בטן האדמה הלא -נודעת.

אבל מסתבר שלפליאתי יש ביסוס .נעמי שפירא - זכתה בעיטור -אנדרסן לשנת 2012 על איור הספר הזה,וככל שאוסיף -אגרע.

להתרשמותי שקיים פער בין הטקסט הכתוב לאיורים ממגזרות -הנייר -לא שותפות לכך אמהות לילדים/ילדות קטנים/קטנות.

מהתגובות שקראתי -הקטנים נהנו מאוד והתלהבו :

-"הילדה שלי השתעשעה מעניין עוגת השוקולד מנייר"....

-"הילדה שלי בת ה-5 התעלפה מהספר. קניתי אותו לכל החברות שלה מהגן לימי הולדת!"....

-"הבנות שלי התמוגגו מהספר והוא הפך לספר "הלפני השינה שלנו".המגזרות כל כך יפות ומרגשות כאילו נולדו מתוך המילים. ולולא המילים והסיפור היפהפה לא היה להן ממה להיווצר"....

-" האחיינים שלי העלו כל מיני הצעות משעשעות על מה אפשר עוד לגזור".....


אם בקרב הקטנים הייתה תֱּמִימוּת דֵּעִים והתלהבות מהספר אז בקרב האמהות ניטשו "קרבות- רחוב" אודות הטקסט המציג את הנשים לתפקידי- הרטרו המסורתיים ועד- איך אפשר להגשים חלומות באמצעים הכי פשוטים: נייר ומספריים:

"כי לכל אחד חסר משהו בחיים. אחד חסר לו יצירה, לשני חסר בן זוג, לשלישי חסר כסף וכן הלאה. הסיפור הזה בא לעודד יצירה גם ממקום של עצב גדול, של קושי, של חסר. גברת מגזרת מנצלת את ההזדמנויות שלה ליצור חרף הבדידות וחרף הקושי העצום של ליצור משהו ללא פידבק אנושי. היא אפילו מצליחה לייצר מקום במציאות שאליו יגיע שכן ויארח לה חברה".....

כיוון ואני תמיד, אבל תמיד מחשיבה ,מצדדת ואוהבת את האינסטינקט של הילדים, הרי שאני מאמצת את התלהבותם של הקטנים לספר למרות שהטקסט אינו מזהיר .

נ.ב. הספר זכה למקום רביעי -לשכבה א-ג -במצעד הספרים לשנת הלימודים תשע"ג .

תהנו .....”