"מה הייתי עושה בלי ברונו" – ספר על אהבה שנרקמת בין ילד בראשית גיל ההתבגרות לבין עגל, שהופך במהלך הספר לפר.
גיבור הספר, דור כפרי, סובל בבית הספר ומעדיף לעזור ברפת של אביו במושב. בתוך מציאות רווית תסכולים ומאבקים, הופך עגל שנולד בראשית הספר, למקור של שמחה ונחמה עבורו. דור מעניק לו את השם ברונו ונחלץ להצלתו שוב ושוב.
במקביל לציר העלילתי המרכזי הולך ונחשף עולמו של דור, של משפחתו- הורים, סבים, רב-סבים, ושל ג'מוס, רווק תימהוני, השותף של אביו ברפת. ג'מוס שולח את דור וחברו, שי, לחפש כתובות ישנות החרוטות על שבילים וגזעי עצים במושב. אך מה שמתחיל כמשחק ילדים תמים, הופך למשחק באש, כאשר דור ושי מוצאים את הכתובת הלא נכונה.
ההצצה לחיי האנשים במושב לא מתרחשת רק ברובד הסמלי. שי, בן גילו של דור, מושך אותו להתנסות בהרפתקה שמתחילה בהצצה תמימה למלתחה של הבנות באולם ספורט, אבל גם הפעם, היא הולכת ומסתבכת.
בכל הטלטלות שדור עובר, ברונו נמצא שם בשבילו, ודרך הצלתו הוא מציל גם את עצמו.
נרי מעידה שהספר נכתב כתיקון לחווית נעורים כואבת שהייתה אולי הראשונה שבישרה את "קץ הילדות".
נרי אלומה – סופרת, עורכת ומנחת סדנאות כתיבה. ספריה – "אוגי", "אבא הכי חזק" – נבחרו למקומות ראשונים במצעדי הספרים של משרד החינוך, ו"אוגי" אף זיכה אותה בפרס זאב. ספרה "אמא'לה!" זכה לשבחי הביקורת.
"מה הייתי עושה בלי ברונו" הוא ספרה הראשון לנוער. איוריו של דני קרמן מיטיבים להעביר את רוח הסיפור, על המימד ההומוריסטי והרגשי שבו.
"נרי אלומה כתבה נובלת "חניכה" מרגשת מאוד, בעלת עומק, ועשירה בתובנות חיים. הסיפור הנהדר הזה מתחבר לקורא – גם הבוגר – ומחזיר אותו לתקופת התום, החניכה וההתפכחות שחווינו כל אחד בדרכו שלו. האפילוג – מצוין, כתוב באיפוק שמעצים את הרגש ועוטף בו את הסיפור כולו. מרגש עד דמעות".
ראובן מירן
"ספר כובש לב , מצחיק ומעורר ברגישות הדקה שבו, בחיתוך הדיבור המדויק והמלא הומור, באפיון החריף של הדמויות, בהתבוננות החכמה והאנושית שחוצה גבולות בין ספרות ל"בני הנעורים" וספרות למבוגרים. זוהי פשוט ספרות. בלי הנחות ובלי קריצות פופוליסטיות לטעם הקהל. הכול עשוי בספר הזה כמו שצריך: הטון, הדמויות, העלילה והסיפורים מתולדות היישוב שמשולבים בעלילה הראשית בטבעיות סיפורית רבת חן".
רונית מטלון