רבים רואים את הודו ואת תרבותה כתופעה מרוחקת וזרה, השונה לחלוטין מראיית החיים ומצורות החשיבה הרווחות במערב. עמדה זו נובעת, לפחות בחלקה, מהדימוי המיסטי של הפילוסופיה ההודית. בהתאם לדימוי זה מדגישים ההודים את היסוד הסובייקטיבי והאי- רציונלי של החשיבה והפעילות, ולכן מפגש אפשרי של בן תרבות המערב עם הודו יכול להתרחש רק במישור חוויתי-פנימי, וודאי שלא במישור אינטלקטואלי מופשט.


אחת ממטרותיו של ספר זה היא לבחון את מידת התאמתו של דימוי נפוץ זה לעובדות. ניווכח לדעת שאותו דימוי לוקה במידה גדושה של סילוף ועיוות. הדיון בפרקי הספר עוסק אך ורק בפילוסופיה ההודית ולא נדונים כלל תחומי תרבות, דת, היסטוריה וכיוצ"ב. הפרקים הראשונים מוקדשים לסקירה של שלבי ההתפתחות הראשונים של הפילוסופיה ההודית ולצמיחתה של הפילוסופיה הבודהיסטית. בפרקים שלאחריהם נבחנים כמה מהנושאים העיקריים בהם עסקה הפילוסופיה ההודית. בין הנושאים: מושג הנירוונה ומשמעותו; הקשר בין דת לפילוסופיה בהודו; תפיסות פסיכולוגיות שונות של האישיות; שיטות הטיעון והוויכוח במסורת ההודית; הדרכים השונות המוצעות להכרה אמיתית של המציאות; הספקנות בהודו והתגובות הפילוסופיות לאתגר שהציעה.