ז`אק לאקאן מוכר כפסיכואנליטיקאי המהפכני, המשמעותי והשנוי ביותר במחלוקת מאז פרויד. התאוריה הפסיכואנליטית של לאקאן ביקשה לחזור למושגיו הבסיסיים של פרויד ועם זאת הציעה מערכת מושגים ייחודית וחדשנית. לאקאן היה גם קורא ספרות מהפכן. הוא קרא בכתביהם של גדולי הסופרים, מיזג לימודי ספרות לתוך הניסיון האנליטי ופיתח שיטה ייחודית של ביקורת ספרותית.
ספר זה מציע קריאה לאקאניאנית בשירתם של דוד אבידן ויונה וולך. באמצעות הבהרת מושגי מפתח בתאוריה של לאקאן הוא מציג את דרכו המיוחדת לקרוא שירה. דרך זו הייתה שונה מזו שנקטה מסורת הפרשנות הפסיכואנליטית שהייתה מקובלת עד ימי לאקאן ומזו של מסורת פרשנות הטקסטים המוכרת. לאקאן סירב לראות בשירה מצע אסתטי ליישום רעיונות פסיכואנליטיים, אלא ראה בה דגם מועדף ללימוד מטרות הפסיכואנליזה ולהבנתה. עבורו שירה איננה יכולה עוד להיתפס ברמה של האי-רציונלי או של הבדיון אלא יש לה תפקיד הכרחי: היא מדיום יצירתי החושף את החסר המצוי בבסיס השפה. פנייה כזו לשירה מציגה מחדש את מושג ה``קריאה`` הלאקאניאנית: אין היא תרה אחר מובנות אלא עוסקת בממד הלא מובן ומתמקדת במקומות חסרי הפשר; אין היא מביאה בהכרח לייצור פרשני ברור אך היא מהווה אפשרות קיומית חדשה עבור סובייקטים קוראים וכותבים כאחד. המבוכה שעוררו וולך ואבידן בתרבות הישראלית מצביעה עליהם כמי שמסמנים יותר מאחרים את בעיית החסר בשפה וכמי שהתמודדו עמה מתוך תהליך המצאתי חתרני ולעתים אלים. שירתם מגלה לנו את מה שביקש לאקאן להראות: שירה יכולה לא רק למסור מסר אלא גם לענג.
ד``ר ענבל רז ברקין היא חוקרת תרבות המתמחה בתחום הפסיכואנליזה הלאקאניאנית בזיקה לפילוסופיה, לתרבות ולספרות. לימדה בתכנית לפרשנות ולתרבות באוניברסיטת בר-אילן ושימשה כמורה לפיתוח חשיבה במכון ברנקו וייס.